למרות גילו ומעמדו, פריד עדיין רעב. 'אוצר של יראת שמים'
למרות גילו ומעמדו, פריד עדיין רעב. 'אוצר של יראת שמים'בביצוע: אברהם פריד

'אוצר של יראת שמים'

אברהם פריד

בכל פעם שיוצא דיסק של אברהם פריד, אני מקווה לראות שהוא התקרב עוד יותר אל הישראליות, והתרחק צעד נוסף מהמוזיקה החסידית. לפעמים זה עובד יותר, לפעמים פחות.

באלבומו החדש, 'אוצר של יראת שמים', קשה לומר שיש התקרבות אל הישראליות. השירה החסידית עדיין נוכחת, ההפקה חסידית-קלאסית עשירה, ולמרות שמשאלת הלב שלי עדיין לא התקיימה, קשה שלא לסמפט ולהעריך את אלבומו החדש, שהוא סוג של פצצת אנרגיה ורגש מעורבבים זה בזה.

גם בגילו ובמעמדו, נראה שפריד עדיין רעב. והוא עושה את זה באמת טוב. הדיסק הוא כמו מתכון לעוגת גבינה משובחת שכבר אכלתם ממנה המון, אבל גם בשבועות תשצ"ו היא תהיה טובה וטעימה באותה מידה. גם פריד יודע לייצר מוזיקה טובה וטעימה, גם אם הנוסחה לא משתנה יותר מדי. כוחו בהחלט במותניו, היכולות הווקאליות שלו משתפרות ואפילו מפתיעות בחלקים מסוימים באלבום, וגם כשהטקסטים והלחנים לא מספיק טובים – הביצוע הקולי והעיבודים העשירים והעוצמתיים מצליחים לחפות על כך.

14 שירים מכיל האלבום החדש. פריד מנסה לגעת כאן במזרחית ("כפרה"), לא נרתע ממורכבויות ("כשושנה"), מייצר להיטי ניצחון ("איתך אני"), צולל שלא במפתיע לבלדות טיפוסיות ("ובאותו הזמן") ובעיקר מפגיז בעוצמות בלתי נדלות ("הנני בידך"). רוב השירים לקוחים כאן מהמקורות, מהתניא, משיר השירים ועוד, אבל יש גם אמירה אישית. היא מגיעה בעיקר בשירים באנגלית, שלושה במספר, שאליהם התחברתי הכי הרבה. הטקסטים שלהם נכתבו על ידי פריד עצמו, ודרכם אפשר לקבל גם הצצה אמיתית ואישית יותר לנפשו. את האלבום סוגר "Recalculate" בסגנון הקאנטרי, שהוא מבחינתי השיר הטוב ביותר באלבום.

אז נכון, ישראליות לא הייתה כאן, אלא אמריקאיות. אבל בתוך ים של טקסטים מהמקורות, גם זו נקודה אישית מבורכת ורעננה.