הם נסעו ברכב ה‑GMC הגדול וניסים שאל את הרב אליהו אם כדאי לו למכור את רכבו כעת.
"עדיין לא הגיעה השעה", אמר הרב.
לאחר שהגיעו למירון התפלל ניסים לצדו של הרב. לאחר מכן הרב אליהו התכוון לנסוע לצפת ברכב אחר, וניסים עמד לחזור ברכבו עם הרב יהודה מוצפי, אחד המשמשים הוותיקים של הרב אליהו. כמה אנשים ביקשו מניסים להצטרף לנסיעתו חזור לירושלים, וניסים, שלא כדרכו, סירב להם כי רצה לשוחח שיחה אישית עם הרב יהודה.
ניסים ניגש להיפרד מהרב אליהו. הוא נישק את ידי הרב, והרב בירכו: "כל טוב. תיסע לחיים טובים ולשלום!"
לאחר מכן הרבנית פנתה לרב וביקשה: "תברך את ניסים!"
"כבר בירכתי אותו", אמר הרב, "אבל בסדר, אברך אותו שוב", וכך עשה.
לאחר מכן אמרה הרבנית שוב: "תברך את ניסים. יש לו נסיעה ארוכה".
הרב עשה כדבריה וניסים הרגיש שזה מוזר, אבל לא היה אכפת לו להתברך שוב ושוב מפי הרב אליהו.
בשעה שלוש לפנות בוקר החל ניסים לנסוע עם הרב יהודה דרומה כאשר היעד הוא ירושלים. בתחילת הנסיעה החל לשוחח עם הרב יהודה עד שהלה נרדם. ניסים חש עייפות ובכל זאת המשיך לנסוע. לפני שהגיעו לצומת נחל חדרה עייפותו הכריעה אותו, עיניו נעצמו, כאשר מד המהירות מורה על 140 קילומטר לשעה...
ניסים חש לפתע במהלומה והתעורר, כשהוא מבין שרכבו התנגש כעת ברמזור.
הוא התעשת מיד וצעק "יהודה, תחזיק חזק!".
השניים נאחזו במה שהיו יכולים לאחוז ונותר להם רק לקוות שהרכב ייעצר איכשהו ולא יתהפך או יתרסק. הרכב נזרק לרמזור השני ונחבט גם ממנו. משם הועף לתמרור... ומשם לתמרור נוסף. עד שלבסוף נעצר צמוד לגדר בשולי הכביש.
הרכב היה מרוסק כמעט לחלוטין. כל חלקיו נמעכו פרט לחלק הקדמי שבו ישבו השניים. דלת ההזזה נעקרה ממקומה ולא נראתה כלל באזור התאונה.
ניסים צעק: "יהודה, הכול בסדר? אתה בהכרה?"
"כן", ענה הרב יהודה, "ומה איתך?"
"נראה לי שכן. תבדוק את עצמך אם אתה שלם!"
השניים בדקו את גופם. כעבור רגע ממושך התברר שהרב יהודה לא נפגע כלל, ואילו ניסים היה שרוט מעט במרפקו השמאלי.
השניים הצליחו להיחלץ מהרכב בכוחות עצמם. אז הבחינו בכך שדלת הנוסעים עפה ממקומה למרחק רב. לאחר מכן חיפשו את השופרות שהביאו עמם לסליחות והונחו במושב האחורי, ומצאו גם אותם במרחק רב. אז הבינו שאם מישהו היה יושב מאחור זה היה גם גורלו.
אז צלצל הפלאפון של ניסים. עוזרו של הרב אליהו היה על הקו ואמר: "הרב רוצה לדעת מה שלומך. דבר איתו".
"הרב", אמר ניסים בהתרגשות, "עברנו עכשיו תאונה קשה, אבל יצאנו ממנה בלי פגע, ברוך השם".
"הרגשתי שיקרה משהו", אמר הרב, "הלך האוטו, כפרה עליך ועל כל ישראל... עכשיו תקנה אוטו חדש".
אחרי כמה רגעים הגיעה למקום ניידת משטרה. מתוכה יצאה שוטרת שפנתה אליהם: "קיבלנו הודעה שהייתה פה תאונה. אה... זה הרכב... אוי ואבוי! אבל איפה הפצועים?! כבר הספיקו לפנות אותם?!"
"אין פצועים", אמר ניסים, "אנחנו היינו ברכב ויצאנו ממנו".
"אתם עובדים עליי?!", קראה השוטרת בכעס והצביעה על הרכב המעוך, "מי יכול לצאת בריא ושלם מרכב כזה?!"
לאחר שנוכחה לתדהמתה שהאמת עם ניסים, רשמה את פרטי התאונה והסתלקה מהמקום. השניים הצליחו להגיע בסופו של דבר לביתם בירושלים. הרכב שיצא מכלל שימוש נגרר למגרש גרוטאות והוערך על ידי שמאי במאתיים שקלים לפי ערך הברזל שאפשר היה להפיק ממנו.
ניסים ערך סעודת הודיה, סיפר את סיפורו ואמר: "כאשר התעוררתי בהתנגשות ברמזור, הבנתי באותה שנייה שמתאונה כזאת, כאשר 'טנק' כזה נכנס במהירות עצומה ברמזור, לא יוצאים בחיים, אבל מאידך הרגשתי חזק מאוד באותן שניות שהרב נמצא איתנו, בכל שנייה ושנייה ובכל חבטה וחבטה, והאמנתי שנצא בסוף בריאים ושלמים".
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]