ההצגה הזו מטלטלת, מביאה להרבה מחשבה ולצערינו היא משקפת את מציאות חיינו.
אם תשאלו את כותב ההצגה (יגאל אבן אור) למה הוא התכוון והאם זה אמיתי, מיד תהא תשובתו לא ובשתי מילים לא ולא.
אבל כל ניסיון שלא להשוות את הסיפור המוצג על קרשי בימת הבימה בהצגה החדשה פליישר לא יהיה אמיתי. היתה כאן מחשבה מראש להעלות סוג כזה של מציאות שכל כולה בסופו של דבר שנאת האחר,נקמנות,רמיה והונאה ובעיקר שני תהומות.
תהום השואה והמציאות האלוקית שהיתה והפכה לחלק גדול משאלותינו בשנים שאחרי השואה ותהום התיעוב בין הרבנות הראשית זו הממונה על מתן ההכשרים למסעדות ובעלי העסקים מטעם המדינה לבין הגופים החרדים שלא זו בלבד שלא רואים בה כנותנת כשרות אלא להיפך כדברי אחד הרבנים המייצג את קהילתו החרדית בהצגה "זו טריפה ואתם בעלי האיטליז חוטאים ומחטיאים".
ועל מה הסיפור בעצם אחרי ההקדמה הזו?
תושבי השכונה הוותיקה בעיר ואם בישראל, מתלהבים לראות את הבתים החדשים הקמים ונבנים מול עיניהם ומחליפים את הבתים הישנים והבלים. הם מלאי תקווה ששכונתם הישנה תחדש פניה כקדם ותתמלא באנשים, משפחות וילדים.
שמחתם מתחלפת בתדהמה כאשר הם נוכחים לדעת שהשכנים החדשים הם בני הקהילה החרדית המונהגת על ידי הרב אנגל. התושבים הוותיקים מנסים להסתגל למציאות החדשה וביניהם גם אריה וברטה פליישר בעלי האיטליז המקומי (נתן דטנר המצויין ולצידו ברטה המגולמת בידי שתיים לחלופין סנדרה שדה וחנה לסלאו-כולם משפחות של ניצולי שואה אמיתיים).
כדי להציל את העסק הגווע שלהם, הם משקיעים כספים רבים בשיפוצו ואף משיגים תעודת כשרות (של הרבנות) בדולרים.. בעוד הם לא ידעו כי נפלו לתרמית מצד האחראי( נתן רביץ) כדי להתאימו לשכנים החדשים. תקוותם מתבדה כאשר מסתבר להם שהחרדים בשכונתם רואים בכשרות המדינה הציונית "טריפה ממש".
הם מנסים להשיג את ה"הכשר" של רב הקהילה, הרב אנגל. מאמציהם עולים בתוהו. מטה לחמם נשבר, הם שקועים בחובות, ואף נאלצים להחזיר הביתה את שלוימלה, בנם היחיד, השוהה במוסד לילדים בעלי פיגור שכלי. ההתנגשות בין החרדים החדשים והחילוניים הוותיקים הולכת ומחריפה, הולכת ומקצינה עד לשבר מוחלט והסוף המפתיע אך הידוע מראש. השכונה חילונית הוותיקה הופכת לשכונה חרדית לחלוטין. מוכר לכם?
ועכשיו תחליטו לבד.
הבימוי נפלא, השירה היהודית טובה (קול נדרי, אל מלא רחמים ועוד), ההצגה נקייה אך המציאות שהיא מציגה קשה ומטלטלת מאד כאמור. משך ההצגה: כשעתיים ורבע כולל הפסקה.