בחודשיים הקרובים נזכה לצאת עם ילדינו לטיול של כמה ימים בארץ.
בהיותי בתפקידים שונים כמו רכז טיולים בעבר ומארגן כנסים בהווה, יצא לי לשוחח רבות עם מנהלי ועובדי בתי הארחה, צימרים ומלונות. דברי שבח רבים נאמרים על הציבור הדתי, שמקפיד לטייל בארץ גם בעתות של מתח ביטחוני. ואולם, לעתים נשמעים גם דברי ביקורת הנוגעים לצורת האירוח והיחס למקום.
למעשה, זה מתבקש: אינה דומה רמת הניקיון של מסדרון בבית הארחה לאחר חזרתה של משפחה ממיני ישראל לזו שחזרה מהליכה רטובה ומלאת בוץ בחצבני. אי אפשר להשוות בין אופן שמירת ציוד המלון של משפחה בעלת שני ילדים למשפחה עם שישה ויותר. לכן טבעי הוא שהציבור שלנו מתקשה יותר בהשבת החדר מסודר ותקין כפי שהיה.
ולא, כשאדם מסיים את חופשתו אין הוא אמור לנקות הכול אחריו. לשם כך יש מנקים וחדרנים שזו עבודתם. ועדיין, גם הם בני אדם. לא רק שהם אינם חייבים לעבוד בפרך ואפשר להקל עליהם מעט, הרי שבהיותם בני אדם הם עומדים ומסתכלים. הם מביטים ומשווים כיצד כל משפחה משאירה אחריה את החדר: האם הלכלוך נמצא בפח והמגבות מונחות במקום אחד על הרצפה, או שמא עליהם להתחיל בחיפוש אחר כל כרית וכרית שנמצאת במסדרון או על הדשא.
גם עובדי חדר האוכל בוודאי ישימו לב איזו משפחה השאירה אחריה שולחן שנותר רק לאסוף ממנו את הצלחות, ואיזו לא השגיחה על בנה שהשחית מלוא טוב שנמצא כעת מרוח על וילונות חדר האוכל. אין זו מלאכה קלה לשמור על ילדינו הקטנים בזמן החופשה, אך איננו פטורים מכך.
אך לא רק עובדי בית ההארחה ואורחיו מביטים בנו, אלא גם ילדינו שלנו. גם הם בוחנים היטב כיצד אנו ההורים מיישמים את הלכות בין אדם לחברו ואת "ועשית הישר והטוב". הם יבחינו לא רק באופן שבו נטלנו ידיים, אלא גם היכן זרקנו את החיתול המלוכלך ואם אכן הנחנו אותו בשקית סגורה. הם ישימו לב לא רק לתפילות שהצלחנו לארגן בעת החופשה, אלא גם לשעה שבה בחרנו לשמור על השקט.
מצוות רבות אנו זוכים לקיים בעת חופשה בארץ. אחת מהן חייבת להיות גם בהתאם לדברי הגמרא ביומא פ"ו: "ואהבת את ה' אלוקיך - שיהא שם שמיים מתאהב על ידך".
על כן, ביציאתנו מן הצימר, אחרי שהקפדנו להשאיר מקום מסודר, נזכור גם לומר תודה לכל אלה שעסקו באירוחנו, מאחראי הקבוצה ועד לאחרון שוטפי הכלים. אם נקפיד על כל אלה, בוודאי יתקיים בנו "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך".
הכותב הוא מנכ"ל 'נאמני תורה ועבודה'