1
ממשלת נתניהו חייבת למצוא פתרון משפטי לבעיית היישוב עמונה.
מעל ליישוב הסמוך לעפרה, שהוא כבר כבן עשרים שנה, מרחפת חרב ההרס והחורבן, לאחר ששופטי בג"ץ פסקו שעד סוף השנה האזרחית עליו להימחות מעל פני האדמה. לאחר מה שקרה במיגרון, בגבעת האולפנה ובבתי דריינוף, הגיע הזמן לשים קץ למסע ההרס הזה.
רשויות המדינה, השלטוניות והמשפטיות, צריכות להפסיק לעבוד אצל עמותות השמאל הקיצוני 'שלום עכשיו' ו'יש דין'. יריב אופנהיימר ומיכאל ספרד וחבריהם חותרים להרוס את ההתיישבות כולה, המוסדרת ושאינה מוסדרת, כשם שנהרסו יישובי גוש קטיף וצפון השומרון למרות שהיו חוקיים למהדרין. במסווה של דאגה לזכויות קנייניות, שבאמת מעניינות אותם כקליפת השום, הם רותמים לעזרתם את רשויות המשפט ומאלצים את ממשלת הימין להרוס בתים, שכונות ויישובים בניגוד למדיניותה. את מה שלא מצליח המיעוט השמאלני להשיג דרך הקלפי, הוא מנסה להשיג באמצעות הדומיננטיות של נציגיו בממסד המשפטי בכלל ובקרב שופטי בג"ץ בפרט.
2
בלי להיכנס לדיונים משפטיים - מבחינה ערכית אין ספק שמדובר בהחלטה רעה. חלק מהאדמות שעליהן יושבת עמונה אכן רשומות על שם ערבים, אך מדובר באדמות טרשים שבעליהן הרשומים מעולם לא התעניינו בהן ולא עיבדו אותן.
לא מדובר כאן בכרם נבות היזרעאלי שנגזל בידי מלך חמדן. ככל הידוע, עד לרגע זה איש מבין הטוענים לבעלות על הקרקע במיגרון או בגבעת האולפנה לא חזר לעבד את אדמתו. לכן הדיבורים על הצורך להשיב קרקע גזולה לבעליה הפלאחים שמשתוקקים לטעת בה זיתים ולזרוע חיטה, אינם אלא אחיזת עיניים. הערבים העותרים מובלים על ידי אנשי השמאל, והגורם המניע הוא הרצון להזיק ליהודים.
ברשות הפלשתינית, מי שמוכר אדמות ליהודים עלול להיפגע ואף להירצח. אלמלא כן, בעלי הקרקע הערבים היו שמחים לוותר עליה בתמורה לתשלום נדיב או קרקע חלופית. לאורך שנות שלטונה ביו"ש ישראל אמנם נמנעה מלהפקיע אדמות פרטיות, והקפידה לבנות יישובים רק על אדמות מדינה או על קרקעות שנרכשו בשוק החופשי. זו מדיניות ראויה ומוסרית כל עוד הערבי שמבקש להחזיק באדמתו פועל מתוך שיקולים פרטיים ומתוך רצון חופשי.
אך מעת כינונו של משטר המחבלים הפלשתיני העוין, שוב אין ליהודים אפשרות הוגנת לרכוש קרקעות ביו"ש. בעלי הקרקע הערבים מוסתים ומאוימים על ידי הרשות הפלשתינית. החלטותיהם מתקבלות מתוך רגשות שנאה לאומניים, ולא מתוך שיקולים כלכליים או אפילו סנטימנטליים כלפי הקרקע הרשומה על שמם. במצב כזה, לכל הפחות לאחר שכבר הוקם יישוב, נכון וצודק להפקיע את הקרקע בתמורה לפיצוי הולם, בפרט שברור לחלוטין שזה מה שהיו עושים אילו היה מדובר בקרקע פרטית של יהודי. כאשר הלאומיות היהודית מתעמתת עם זו הערבית, מדינת ישראל לא צריכה להישאר נייטרלית.
3
מתווה לפתרונות משפטיים אפשר למצוא בדו"ח ועדת השופט אדמונד לוי. יש יותר מדרך משפטית אחת לעצור את הדחפורים - אם בדרך של חקיקה ואם בדרכים אחרות. כשמבינים שאין ברירה – מוצאים פתרון. ראש הממשלה נתניהו הבטיח לאחרונה לעשות כל מאמץ כדי למצוא פתרון לבעיית עמונה. כמחצית משרי הממשלה הביעו בשבועות האחרונים תמיכה בהסדרת היישוב, וכמה מהם אף הזהירו שהקואליציה לא תשרוד אם היישוב ייהרס. כל זה נותן מקום לתקווה, וגם לדרישה ולציפייה, שהפעם ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון ליברמן, שרת המשפטים שקד והיועץ המשפטי מנדלבליט יהפכו כל אבן עד שימצאו פתרון.
ניסיונות העבר להסדיר את מיגרון ואת גבעת האולפנה עוררו ויכוח פנימי חריף במחנה הלאומי בין תומכי ההתיישבות הנחרצים לבין חסידים שוטים של בית המשפט העליון. האחרונים התקוממו נגד כל ניסיון לשנות את המציאות החוקית ולעקוף את החלטתם של שופטי בג"ץ. דן מרידור, בני בגין ובוגי יעלון כבר לא בממשלה, אבל סביר להניח שיימצאו אחרים שירצו לחבוש לראש עצמם את כתר מגיני שלטון החוק. אין להתרשם מכך יותר מדי. נתניהו יכול לעבור את המשוכה הזאת אם רק ירצה.
על פי הצהרותיהם ומעשיהם, ראשי היישוב עמונה לא יסכימו לפתרון של העתקה למקום אחר כפי שנעשה במיגרון. בעקבות ההתנפלות האלימה על האזרחים והרס תשעת הבתים בעמונה לפני כעשור, הפך היישוב הקטן לסמל של מאבק נחוש מול מגמות של הרס וחורבן. תושביו נאבקים כעת לא רק על בתיהם ועל היישוב שבנו, אלא גם על מאות ואלפי בתים שנמצאים במצב משפטי דומה. הם לא יתפנו מרצון, ופינוי כפוי ואלים עלול להביא את קיצה של הקואליציה. אם לא לשם שמיים אז למען המשך היציבות של שלטונם, כדאי מאוד לנתניהו וליברמן למצוא פתרון.
שבע פעמים מאה
אחת לכמה שנים, לרגל צאת גיליון בעל מספר סידורי עגול, אנו מרשים לעצמנו לחגוג את ההצלחה המשותפת לנו - האנשים שמוציאים לאור את 'בשבע', ולכם – קהל הקוראים הנאמן של העיתון. אנו מביטים לאחור ומודים לריבונו של עולם על הדרך הארוכה שעברנו, ולא פחות מכך מסתכלים קדימה ומסמנים מטרות חדשות שאליהן נשאף להגיע.
700 גיליונות וכמעט 14 שנים חלפו מאז שהשקנו את החינמון הגדול הראשון בישראל שיצא בתפוצה ארצית ובמאה אלף גיליונות. יצאנו לדרך עם גיליון קטן שבו כעשרה עמודי מערכת. צעד אחר צעד התקדמנו, ובשנים האחרונות 'בשבע' מודפס בשני חלקים עם הרבה יותר כותבים, הרבה יותר תוכן, הרבה יותר עמודי מערכת, וכן – גם הרבה יותר פרסום.
ההתפתחות היפה הזאת קרתה דווקא בעידן שבו התקשורת הווירטואלית משתלטת על כל חלקה טובה ומאיימת לקבור את התקשורת המודפסת. זה קרה משום שהציבור הדתי והלאומי מרגיש שהוא רוצה ושמגיע לו לקבל תקשורת שמתאימה לערכיו. בשנים האחרונות יש אמנם התקדמות מסוימת בייצוג שמקבלות דעותינו בתקשורת הכללית, אבל נציגינו שם (אם מותר לקרוא להם כך) עדיין לא אוחזים בהגה. את ההחלטות הגדולות לא הם שמקבלים, ואת הכותרות הראשיות לא הם שמנסחים. אנו מלווים באהדה את מאמציהם, את הישגיהם ואת התקדמותם, אך במקביל לא מוותרים על במה שבה נוכל לבטא בחופשיות את סדר היום הערכי שלנו.
אנו מאמינים באלוקי ישראל שבחר בנו מכל העמים, נתן לנו את תורתו והטיל עלינו להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", ואנו מצפים שהאמונה הזאת תהיה התשתית האידיאולוגית של העיתונות שלנו. אנו מבקשים ליצור עיתונות שאינה סוגדת לאליל הרייטינג, ומנסחת גבולות של אתיקה מקצועית לאור ערכי התורה והלכותיה. דרושה לנו עיתונות ששואפת לקרב אל היהדות ולא להרחיק ממנה, לחזק את ההתיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל ולא להחליש אותה, לחזק את הנאמנות להלכה ולא לקעקע אותה. וגם אם נאלצנו במהלך השבוע להתעדכן באמצעות התקשורת האחרת, לפחות אחת לשבוע מגיע לנו לשאוף אוויר תקשורתי נקי.
בניגוד לרושם שמנסים לפעמים ליצור מתחרים או יריבים אידיאולוגיים, לא הקמנו את 'בשבע' רק בשביל חוג מצומצם בתוך הציונות הדתית. לשמחתנו, המציאות בשטח וסקרים מקצועיים שאנו עורכים מוכיחים שהעיתון מגיע אל כל הזרמים בציבור הדתי, וזוכה לביקוש גם בציבור החרדי והחילוני. כדי למצוא עניין ב'בשבע' לא חייבים להסכים לכל מילה שכתובה בו.
'בשבע' לא גובה תשלום מקוראיו, אבל אין לנו קיום בלעדיכם. אין ל'בשבע' ספונסר מיליארדר עם כיסים בלתי נדלים. האמון והעניין שלכם הם שנותנים לנו את הכוח ואת היכולת להתקיים כלכלית. תוכלו לסייע לנו במאמצי הקיום הכלכלי ולאפשר לנו לתת לכם יותר אם בעת שאתם עורכים את קניותיכם תיתנו העדפה לעסקים וגופים שמפרסמים בעיתון. זכרו אותנו בבואכם לפרסם בתקשורת את העסק שלכם, את השמחה המשפחתית או אפילו, לא עליכם, השתתפות בצער. גם השתתפות במפעלים הנלווים של 'בשבע' כמו 'כנס ירושלים' או מופע הקיץ בבריכת הסולטן יכולים להצמיח לכם תמורה בדמות עוד מדור מעניין או עוד כתבה מעשירה ומשפיעה.
בעזרת ה' ובתמיכתכם נמשיך במאמצינו לתת לעם ישראל את התקשורת שהוא ראוי לה.
לתגובות: [email protected]