1. החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, לפרסם באופן שוטף את יומן פגישותיו היא בשורה משמחת לפחות משתי בחינות.
זו בשורה משמחת מאחר שהיא נותנת מקום לחשוב שאולי היועץ הנוכחי מתחיל להבין את מה שקודמיו לחלוטין התקשו להבין. היועץ המשפטי לממשלה הוא חלק מהמערכת השלטונית במדינת ישראל (חלק חזק במיוחד, יש לציין), וככזה הוא ואנשיו חייבים להיות כפופים לאותן נורמות שלטוניות אליהן הוא ואנשיו מבקשים להכפיף את המערכת השלטונית כולה.
אם היועמ"ש ואנשיו עומדים בחוד החנית של הכפפת השרים למערכת של כללי שקיפות, מערכת שכפתה על השרים, למשל, לחשוף את יומני פגישותיהם בפני הציבור, אין שום היגיון בכך שהיועמ"ש יהיה פטור מחשיפת יומנו. העובדה שהיועמ"ש הקודם, יהודה וינשטיין, סבר שהוא צריך להיות פטור מחשיפת היומן היא שערוריה. משמח שהיועמ"ש הנוכחי הבין שהמצב לא יכול להימשך, וכך נזכה לקבל את יומן פגישותיו.
2. אולם, זו בשורה משמחת מעוד סיבה, והיא היכולת להבין, מעט יותר טוב, מה עושה היועץ המשפטי לממשלה במדינת ישראל. עם מי היועץ נפגש? מה הסוגיות הכבדות המונחות לפתחו? כמה זמן מיומו הוא מקדיש לתפקידו כיועץ לממשלה וכמה לתפקידו כראש התביעה?
התשובות לכל השאלות הללו אינן עניין של סיפוק סקרנות, מציצנות ונטייה לרכילות. השאלות הללו נוגעות ללב הדיון הציבורי בשאלת אופיו של המוסד הפרובלמטי שנוצר כאן, במדינת ישראל, באופן ייחודי וחסר תקדים בעולם הדמוקרטי.
3. ניתוח יומני היועמ"ש הוא עניין למאמר ארוך ומפורט, אבל כפתיח אפשר להתחיל מהערה קטנה: במשך שלושת החודשים שבנוגע אליהם פורסם היומן נפגש היועץ הטרי מנדלבליט 17 פעמים עם ראש הממשלה. לכאורה אין טבעי מכך. הרי מנדלבליט הוא היועץ המשפטי לממשלה. הוא האדם שאמור לסייע לראש הממשלה להוציא לפועל את מדיניותו תוך שמירה על החוק, ולייעץ לו ולממשלה כולה בנושאי חוק ומשפט.
מצד שני, הרי כולנו יודעים שראש הממשלה, ובאופן כללי רבי המדינה, הם למרבה הצער "קליינטים" של התביעה הכללית של מדינת ישראל (את "מסמך יצחקי" אתם זוכרים?). אין ספק שיש משהו עקום בזה שאדם נפגש 17 פעם בתוך 3 חודשים עם מי שאמור להכריע בענייניו הפליליים. זה לא סביר בשום קנה מידה של הליכים תקינים.
האנומליה הזו מלווה את כל היועמ"שים מאז ימי אהרן ברק ועד היום, כאשר כל אחד מהם מאזן את הסיטואציה באופן שונה. רק על פתרון אחד, פשוט כל כך, אף אחד לא מוכן לחשוב. תפרידו את העסק ותגמרו עניין. יועמ"ש לחוד וראש תביעה כללית לחוד. שלטון החוק רק יצא נשכר.