יצא לכם לראות את סרטון ההתחשמלות? אחת מחברות המזון העלתה לרשת את הפרסומת הבאה: אישה מסבירה למצלמה איך היא מכינה רוטב, ותוך כדי ההסברים היא חוטפת מכות חשמל בזו אחר זו. המסכנה מנסה להתחמק, אבל זה לא עוזר לה. בסוף הפרסומת מופיע שף שחצן, שמגלה לנו שהוא זה שמעניש אותה, בגלל שהיא מתביישת להודות שהיא משתמשת ברוטב המשובח שלו - ונותן לה עוד שוק בשביל הכיף.
האמת היא שלא ראיתי את כל הסרטון, רק את מה שהופיע בכתבה שסיפרה על המחאה הפמיניסטית שדרשה להוריד אותו. אני מודה ומתוודה, גם לי היה ממש לא נעים לצפות בהתעללות השוביניסטית והסדיסטית הזאת. היוצרים טענו שזהו רק סרטון הומוריסטי, אבל אני משום מה לא מצאתי שום דבר מצחיק במישהו שמחטיף מכות חשמל למישהו אחר ומשאיר אותו מפוחד, מפוחם וסתור שיער.
אלא מה? כשגלגלתי לכיוון הטוקבקים, ראיתי את השאלה המתבקשת: "ואם שפית הייתה עושה את זה לגבר, גם הייתן מתרגזות?". אז ניסיתי להיות כנה עם עצמי, והגעתי למסקנה שזה עדיין היה מפריע לי, אבל הרבה פחות. אולי אפילו הייתי משחררת חיוך או שניים. למה? שאלה טובה. כשאני מגלה שאלוף השחמט האזורי הוא אלופה אני ממש מרוצה, וחשבתי שאולי זה בא מאותו המקום. טיפת גאווה מגדרית בתוספת קצת נקמנות סמויה על דורות של דיכוי. אבל אז גיליתי שגם הבנים אצלנו חושבים ששפית מתעללת זה דווקא מצחיק. אולי זה סתם מנגנון ההומור - הגיחוך שמעורר אפקט ההפתעה כשיש חריגה מדרכו של עולם.
אבל העולם הולך ומשתנה, ואולי מטוטלת הדיכוי קצת הגזימה בתנועה לצד השני. קחו את סוגיית האבות הגרושים. למרות הקלילות שבה מתייחסים לנושא בזמננו, בעיניי גירושין הם אחת הטרגדיות הגדולות שיכולות לקרות. אף אחד לא יוצא מזה טוב, למעט אולי עורכי הדין שמטפלים בתיק.
נדמה שכל הדיונים הסוערים על חזקת הגיל הרך ועל חובת הגישור נוגעים בהרבה עצבים חשופים, והופכים את שדה הקרב של הבית הפרטי למלחמת עולם כוללת בין המינים. לי קשה להאמין שיש צד צודק במלחמה הזאת. אני מסרבת להאמין שכל הגברים רשעים וכל הנשים צדיקות. ולמרות שאני אישה, הנטייה של ארגונים פמיניסטיים להשתיק כל אמירה מהצד השני נראית לי מכוערת ואנטי דמוקרטית בעליל.
בכל אופן, נראה לי שעדיין יש בעולם שוביניזם לשמו, ועוולות נגד נשים עדיין נעשות. ויש גם התקדמות, וגם התקדמות מוגזמת. וניסיון ליצור שוויון שהופך נשים לגברים, ושמעצם קיומו מזלזל בנשיות הטבעית. לא נורא, אני מתארת לעצמי שבסופו של דבר התהליכים האלה יגיעו לאיזון. אבל אתם יודעים מה אני ממש לא אוהבת? כשמכניסים את הקרבות המגדריים אל תוך הבית הפרטי. הנה שתי דוגמאות.
כותבת אחת, ששכחתי את שמה, קראה לנשים לעשות "שביתת טבילה" כדי למחות על משהו שקשור לחוק המקוואות. צר לי, אבל נראה לי שהגברת פספסה משהו מאוד חשוב: את הנאמנות לברית הזוגית שנכרתה עם האדם שהיא התחתנה איתו, גם אם הוא במקרה גבר.
גם הפרסומאים של היישוב לשם חטאו באותו חטא. האמת חייבת להיאמר: החבר'ה האלה אלופים. אם היה לי משהו לפרסם הייתי רצה אליהם, אחרי שהם הפכו עוד יישוב די נידח לשם ששגור על שפתי המגזר, וגם הצליחו למתג אותו כאלטרנטיבה לגיטימית לגבעת שמואל. אבל הפרסומות האחרונות שלהם ממש עצבנו אותי. "את מתפללת" הם כותבים כשמתחת תמונה של סידור, "הוא מתפלל" כשמתחת תמונה של יד עם תפילין אוחזת בסלולרי שעל המסך שלו מתנוססים מבזקים. "לקנות בית זו החלטה רצינית. עדיף שאת תקבלי אותה". כך מייעצים הפרסומאים לפמיניסטיות המגזר, ומנגנים על נימי תחושת העליונות הנשית. תגידו, מה זה עצת האחיתופל הזאת? ונניח שהוא חפיפניק, זה אומר שהוא לא מבין בנדל"ן? ממתי רק אחד מבני הזוג מקבל את ההחלטה איפה גרים? ולמה צריך להרוס לאנשים את השלום-בית כדי להרוויח עוד קצת באז?
תוכנית החלוקה
והפעם בפינתנו "איך להישאר שפוי בחופש הגדול", נדון בנושא כאוב: המחשב. אני לא יודעת מה קורה אצלכם, אבל אצלנו - ששון ושמחה. אנחנו מגבילים את הזמן, אבל פעם מישהו שוכח לבדוק מתי התחיל התור, פעם ההוא שיחק להוא באמצע וגנב לו, ופעם אמא ריחפה ולא שמה לב שהתור נגמר לפני שעתיים וחצי.
והנה, קיבלתי מייל עם המלצה לתוכנה גאונית. שרית סלע, שבעלה עמירם עבד על התוכנה, סיפרה לי על "פסק זמן" - מערכת שמפסיקה את הגלישה אחרי זמן שנקבע מראש. איך זה עובד? לכל משתמש, ילד או מבוגר, יש שם משתמש וסיסמה. יושבים ההורים והילדים בניחותא, ומגדירים יחד את הקצבת הגלישה היומית לכל אחד. במשורה או בשפע, לפי ראות עיניכם. הילד נכנס למחשב עם הסיסמה, משחק כאוות נפשו, וכשהזמן תם הוא מתנתק אוטומטית מהרשת. כל הרעיון, כפי שהסבירה שרית, הוא להעביר את האחריות על השימוש במחשב לילד. הוא מחלק את זמנו, ואין יותר ויכוחים בין האחים, או בין הילדים להורים (טוב, לפחות לא בנושא הזה). אצלם בבית משתמשים בפטנט הזה כבר שנה, וזה עובד מעולה.
גם אנחנו הורדנו את התוכנה החינמית, והשקט סביב המסך הפעים אותנו. אם גם לכם הרעיון נשמע קוסם, אתם מוזמנים להיכנס לאתר www.mytimeisup.org, לפעול לפי ההוראות, ולקוות שגם אצלכם בבית זה יצליח.