הידיעה על ההסכם בין ישראל לטורקיה, עוד לפני גל הפיגועים מהשבוע האחרון, הפילה את הפור: יצאתי בשאלה. פוליטית. הבחירות הבאות לכנסת יתקיימו בלעדיי.
אולי נכון יותר להגדיר את ההחלטה כחזרה בתשובה. כך או אחרת, אין בחציית הקווים הזאת שום גילוי רוחני. היא גם לא מלווה בדחף, מהסוג שמאפיין חלק מהחוזרים בתשובה, להראות לאחרים את האור. אני עצמי לא ראיתי את האור, רק את החושך. וההחלטה להצביע לכנסת ברגליים, לראשונה בחיי הבוגרים, היא החלטה שלא לבחור יותר בין חושך לחושך. זאת לא מחאה, אלא החלטה אישית מוסרית שהפכה בימים האחרונים לבלתי נמנעת. אולי פעם, בדיעבד, היא תתברר כמוטעית, אבל היא התקבלה והיא סופית.
ואולי לא? אחח, כמה קשה לעשות את הצעד ולצאת בשאלה. אולי צודקים מי שטוענים שאין ברירה? שהאלטרנטיבה גרועה יותר? אולי כדאי בכל זאת לשקול מחדש את הצעד הקיצוני? בואו נראה.
ממשלת צללים
כמו רוב ההחלטות החשובות שלי בשנים האחרונות, גם ההחלטה לא להשתתף בבחירות הבאות התקבלה בפורום מצומצם ואיכותי של אלפי חברי פייסבוק ועוד אלפי גולשים אקראיים. אין לתאר את המחאה שההודעה הזאת עוררה. אפילו היוזר הערבי שהסית לרצח יהודה גליק תהה אם לא התחרפנתי. מגיבים אחרים ניסו להעמיד אותי על טעותי, ואחד מהם אף ניסה לאתגר אותי באמצעות דמיון מודרך. "תדמיין מהו המצב הכי מחריד מבחינה דמוקרטית שיכול מבחינתך להתרחש במדינה שלנו", כתב, "עכשיו תדמיין שזה שאתה לא בוחר מביא לתוצאה הזאת".
אז דמיינתי. והאמת היא שהתוצאה אכן מפחידה. אם לא אצא אל הקלפי בבחירות הבאות, עלולה לקום כאן ממשלה רעה, פחדנית, עוינת ומנוונת מוסרית. ממשלה שעושה הכול כדי לשרוד, גם על חשבון אזרחיה. ממשלה שמקבלת פקודות מוושינגטון, מהאו"ם ומעמודי הדעות של 'הארץ'. ממשלה שמתיימרת להיות ציונית ורודפת שלום אך פועלת בכיוון הנגדי.
אם לא אשתתף בבחירות, עוד תהיה לנו ממשלה שסופגת פיגועים ולא מגיבה. או גרוע יותר: מגיבה באופן חסר משמעות מתוך הנחה – מוצדקת לעתים, אם כי לאחרונה חל שיפור בנושא הזה – שבוחריה מטומטמים ומוכנים לאכול כל ספין. ממשלה כזאת תעצום את עיניה מול התעצמות האויב והרחבת נשקייתו ומנהרותיו. במקרה הטוב היא תיאלץ לצאת למבצע שבו היא תעשה הכול כדי לא לנצח. תקיפת מתקני אטום? בניית מערכות הגנה משוכללות? את זה היא תשאיר דווקא לממשלות אחרות בראשות מפלגות יריבות.
אם לא אצא אל הקלפי, עוד תהיה כאן מפלגת שלטון שתגרש יהודים מביתם, ובראשה יעמוד ראש ממשלה שיצביע בעד. ברגע שתגיע ההזדמנות הפוליטית לכך, זה אפילו לא יהיה קשה במיוחד: הוא פשוט יזרוק לכלבים את הבוחרים ואת השותפים הפוליטיים, יתעלם מעלייתם האפשרית של ארגוני הטרור, והופ – יהודים החוצה. במקרה הגרוע לא פחות, ראש הממשלה ירוץ ללחוץ יד לגדולי צוררי ישראל, כשלב ביניים בדרך לפתרון-הדמה של שתי המדינות.
אם אשב בבית ביום הבוחר, תקום כאן ממשלה שתגבה את כל עוולות הממסד, בעיקר המשטרה ומערכת המשפט. תגבה אמרתי? תתמוך בהן בהתלהבות. זאת תהיה ממשלה שתתמוך בעינוי קטינים, רובם הגדול חפים מפשע, רק כי הגוזמבות שלהם לא באות לה טוב בעין. שרים בכירים יתנצלו או ירשיעו יהודים בהבל פיהם על מעשי רצח לא פתורים, צעירים יהודים ייזרקו למעצרים ממושכים בלי משפט, ואילו רוצחים ערבים דווקא ישוחררו מהכלא, עם או בלי חיילים חטופים בתמורה. כתובות גרפיטי של יהודים יוגדרו כמעשי טרור, בעוד טרור אמיתי יומיומי של ערבים, כולל בעיר בירתנו לנצח נצחים, יזכה להתעלמות סטואית.
במקרה של החרמת הבחירות, עלולה לקום ממשלה שתקפיא בנייה ותהרוס בתים ויישובים ליהודים בלבד. היא לא תטפל בהפרת החוק הערבי, שלא לדבר על המערב הפרוע הבדואי, אבל תימנע מלהקים רמפה לחייל צה"ל שהיא בעצמה שלחה אותו אל פציעתו הקשה. ובכלל, ככל שמדובר במתנחלים או בחיילי צה"ל, הממשלה הזאת תמיד תהיה בצד של העוול המשפטי. היא לא תעשה שום מאמץ לשנות או אפילו לאתגר את מערכות המשפט ואת ההליכים המשפטיים השונים.
אם לא אצביע בבחירות, עלולה לקום ממשלה שמפנה עורף לכל מה שמריח דת או מסורת יהודית. לממשלה כזאת לא תהיה אמירה עקרונית אידיאולוגית בנושא הרבנות הראשית, ועל הדרך היא גם תזנח כל עיסוק בנושא גיוס חרדים או לימודי ליבה. זאת ממשלה שתנציח את חרפת הר הבית, תוותר על מקומות היסטוריים, תתנכל לבעלי זקנים בצבא, תכריח חיילים לשמוע שירת נשים ותרסק את ענף התודעה היהודית בצה"ל. הצבא עצמו יהפוך למסורס ופחדני, צבא ההגנה מפני עורכי הדין. יהיו בו קצינים בכירים שמשווים אותנו לנאצים ולוחמים צעירים ופטריוטים שלא יזכו לגיבוי, והכול בחסות שר הביטחון המוסרני שעלול להיבחר כאן אם לא אניח את הפתק בבחירות הקרובות.
אם אחרים את הבחירות הבאות, עלולה לקום כאן ממשלה שהביטוי "כבוד לאומי" אינו מצוי באוצר המילים שלה. זאת ממשלה שתמכור את עקרונותינו תמורת הכסף, תחתום על הסכמים חסרי תקדים עם גבלס של ימינו ובמסגרתם אף תפצה משפחות טרוריסטים על מעשי הטרור שלהם. אין גבול לרוח הגבית שהסכמים כאלה ייתנו לטרור, לאנטישמיות ולדה-לגיטימציה הבינלאומית של ישראל. אם יש תהליכים שמזכירים את התקופה מלפני השואה – אלה התהליכים. וזה מה שיקרה אם רק אבחר לא לבחור.
לכן, צודקים חבריי שקוראים לי לצאת אל הקלפי. כדי למנוע את התרחישים האיומים האלה יש לצאת ולהצביע למפלגה לאומית, בעלת השפעה ממשית ולא קוריוז, שתהיה חלק מממשלת ימין חזקה, אידיאולוגית, מוסרית, מעוררת גאווה. עליי לצאת ולתת את קולי למפלגה שתייצג אותנו ולא תעבוד עלינו, שתדבר אלינו ולא מעל ראשנו, תבנה את המדינה ולא תפרק אותה, תחזיר לנו את האמון במוסדותיה, תרומם את רוחנו כבני העם היהודי ותאחד אותנו סביב מטרה משותפת ונגד האויבים של אותה מטרה.
תגידו לי כשתהיה מפלגה כזאת, ואחזור להצביע.