בחצי השנה האחרונה יש ירידה בהסתה הפלשתינית ברשת. מאז אוקטובר 2015 אין אף קמפיין ויראלי חדש. וזאת לאחר קמפיינים של דריסה, דקירה ו"אל-אקצה לא תחולל". רמת ההסתה בירידה.
מה כן יש? בווטסאפ ובאינסטגרם: תמונות של ילדים בני 13‑19 שבאו לדקור ולרצוח, מהרגע שהם נוטרלו, ומאז יש קריאה לנקמה. הדלק המניע את המפגעים הוא תמונות תקריב של נערים מדממים על הרצפה. הפלשתינים רואים בהם לוחמי חופש, לא טרוריסטים. זה אינו קמפיין, אלא ריבוי תמונות קשות של ילדים מדממים.
בפייסבוק יש היום יותר מ‑2.5 מיליארד וחצי אנשים. אין מישהו שמטפל בהסתה ברשת יותר ממרק צוקרברג. הוא עושה עבודה יותר טובה ממה שמדינות עושות נגד הסתה ברשת. יש לו צבא אדיר (יותר מ‑5,000 איש) שמנסה למצוא את התכנים האלה. אבל בנוסף למלחמה, הוא צריך לשמור על זכות הדיבור וחופש הדיבור. מכיוון שהוא המוח, הוא צריך לדאוג שהוא לא מנטרל גורמים חיוביים בגלל שיש אנשים שחושבים זאת הסתה. תפקידו להיות השופט ולהחליט מתי מדובר בהסתה ומתי בביקורת לגיטימית.
אחד מהמאפיינים של הרשת הוא המוטציות. אם מורידים 100 עמודים, מחר יתפתחו מהם 300. אי אפשר להילחם בתופעה הזאת ברשת. היא רק הסימפטום למה שקורה נמצא במציאות.
האבטלה בקרב ערביי יו"ש עומדת על 40 אחוזים, ובעזה - 50. העוני במזרח ירושלים עומד על 75 אחוזים. בנוסף לכך, יש כתר ומחסומים ואלה יוצרים את תופעת הדוקרים.
מי שינסה לטפל רק ברשת נידון לכישלון. אנחנו הצלחנו לעצור את האינתיפאדות, את האלימות המאורגנת ומה שנשאר זה רק נשורת של כמה סכינאים. אבל המטרה של המחבלים לא השתנתה. קודם הם יכלו לפוצץ אוטובוסים, עכשיו זה ברמת הרובה והסכין.
לסיכום: יש להיזהר מצילומי תקריב כי הם הדלק שמניע את הפיגוע הבא, והרשת היא רק סימפטום.
אורית פרלוב
חוקרת רשתות חברתיות בעולם הערבי במכון למחקי ביטחון לאומי