באירוע שבו קראו את בית הספר 'מעלה' על שם אבא שלי, אורי אליצור, טענה אילנה דיין שבית הספר השיג את מטרתו.
זאת משום שדתיים רבים כבר נמצאים בתקשורת ובתרבות, וכבר אין אפליה נגד דתיים וימנים. באמת תודה, אילנה, עד כמה את יכולה לא לראות? כל כך ברור לך שהישראלי הנורמלי הוא אחד שנראה כמוך, עד שנדמה לך שאם שמונה אחוזים מעושי התקשורת הם דתיים, כבר אין אפליה נגדם?
אבל לא זה העניין. השאלה היא לא האם אנחנו מגזר מקופח. 'מעלה' לא הוקם כדי שהדתיים יפסיקו להיות מקופחים. הוא הוקם כדי להשמיע רעיון, ולעשות זאת בקול. וכאן עוד דרך ארוכה לפנינו.
אילנה דיין שאלה האם ליוצרים ב'מעלה' יש חופש יצירה. שהרי כידוע יוצר לא יכול ליצור בלי חופש יצירה, וכידוע הדתיים כבולים ואסורים. אלא ששתי ההנחות שלה שגויות. האמת היא שלבני המגזר שאילנה דיין נמנית עליו יש הרבה יותר כבלים מאשר לדתיים.
חופש יצירה הוא מושג שלא באמת קיים. הרב מרדכי ורדי מ'מעלה' הזכיר בדיון את העובדה שליוצרי השמאל אין חופש אמנות כל עוד זה נוגע לשאלת זכויות הפלשתינים. אבל הפלשתינים הם מקרה קל יחסית. היוצרים החילונים כבולים לטבואים רבים מאוד, ומי שמעז לפגוע בהם יוגדר מיד כאפיקורס וינודה מן המחנה בשאט נפש.
דיין לא שמה לב לכבליה כי היא כבר התרגלה אליהם. אבל הפלשתינים הם רק קצה הקרחון. נראה אם מישהו שם יעז לומר משהו שאולי מביע פקפוק קל בפמיניזם, בשוויון, בזכות של כל זוג להתחתן ולעשות מה שבא להם. נראה אם מישהו שם מעז לומר שאולי נחוצה הפרדה כלשהי בין גברים לנשים. אפשר כמובן להביא עוד המון דוגמאות, אבל נראה לי שהנקודה ברורה. הקהילה הברנז'אית היא דתית, אדוקה, קנאית ופונדמנטליסטית הרבה הרבה יותר מהציבור הדתי-לאומי. חופש? הצחקתם אותי.
החופש האמנותי של היוצר הוא בלוף. האמונה שלפיה יוצר לא יכול ליצור אם לא ייתנו לו חופש להתפרע היא קשקוש מוחלט. סתם תירוץ שהמציא היוצר כדי לתת צידוק אידאולוגי לרצון שלו להתפרע (שהוא חלק מערכיה של החברה הברנז'אית). הייתי מצפה שזו תהיה הבשורה של בית הספר. הייתי מצפה מ'מעלה' לומר בקול ברור: "חלק מהבשורה שלנו הוא שאפשר ליצור אמנות מושכלת ומבוקרת". שהרי זו הבשורה של התורה, שאדם יכול וצריך להיות מושכל ומבוקר בכל מעשיו. לצערי הוא לא אמר את זה.