אילוסטרציה
אילוסטרציה פלאש 90

ראש הממשלה בנימין נתניהו היה עסוק אמש. לא באיום האיראני, לא בהורדת יוקר המחיה ולא במציאת פתרון לסכסוך על הכותל שמאיים להכניס את ישראל לתסבוכת קשה מול יהדות התפוצות.

מה שהדאיג אמש את ראש הממשלה היה פוסט מטופש ועלוב שפרסם מבקר הקולנוע הפרילנסר של תחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל. כל כך הדאיג, שראש הממשלה, המשמש גם כשר התקשורת, דאג שיפורסם בשמו פוסט בנושא בדף הפייסבוק האישי שלו.

אבל ראש הממשלה לא לבד. הכתבים הפוליטיים נדהמו אמש מגל התגובות השוצף על דבריו של אורשר, שרים, חברי כנסת ואנשי ציבור חשו כולם שדבריו של אורשר דורשים תגובה, ודווקא את התגובה שלה, דווקא הרגע. אירועים משמעותיים הרבה יותר לא זוכים כאן למחצית ההתייחסויות שזכה להן הפוסט הדוחה של אורשר.

נכון, הפוסט של אורשר הוא בהחלט אות ומופת לגזענות נגד מזרחיים מהסוג שאפשר היה לחשוב שכבר פסה במידה רבה ממחוזותינו. גיבוב הדברים, הצירוף בין מנהגי אבות, פרקטיקות מאגיות עממיות ועוד כמה המצאות שאורשר הגה ממוחו הקודח על הדרך, בשביל להדגיש עוד את המסר הגועלי, הוא בהחלט נדיר במקומותינו.

השאלה היא כמובן: אז מה? העובדה שמפקד גלי צה"ל, ירון דקל, שוחח עם אורשר והשעה אותו זמנית מלשדר בתחנה היא אולי מובנת. צריך אמנם זהירות גדולה כשגוף ציבורי משעה עובד בלי שההליכים נעשו בצורה מסודרת, אבל זה עניין טכני, לא מהותי.

אבל אחרי שעברנו את השלב הזה של ההתנהלות בתוך מקום העבודה, מישהו מבין מה קרה לראש הממשלה, שרת התרבות, ראש האופוזיציה וכל יתר הפוליטיקאים החשובים? מה פתאום הם קופצים? נוצרה כאן תרבות מדאיגה של לינץ' אינטרנטי בכל מי שמוציא רבע רגל מחוץ למעגל הקשיח של הפוליטיקלי קורקט. מדובר בסט של נורמות שקובעות באופן בלתי מתפשר מה מותר להגיד בישראל של 2016 ומה אסור. במי מותר לפגוע בישראל של 2016 ובמי אסור לגעת.

העריצות הזו נאכפת מזה זמן באדיקות על ידי העדר הפייסבוקי שהשתלט על חיינו, וכעת מצטרפים לעדר כולם, מראש הממשלה ועד אחרון העם. כבר לא צריך חוקים מגבילים על חופש הביטוי, מספיק לינץ' אינטרנטי וכולם עוברים לדום. השתגענו.