השוק הומה אדם. טפטוף קל של גשם סתווי. איש איש, נער, זקן וטף, ירימו את הפרי הצהוב-זהוב, יתבוננו בו בעין ביקורתית, יעבירו אותו מיד ליד לבחינה נוספת.
והפרי היקר מטולטל, מבולבל, ולבסוף מונח בחזרה בארגז הצפוף, מושפל, זנוח. אך הנה בארגז הוא משתעשע עם שכניו, מבריק ומאיר פנים. לא נורא בכלל. הלוואי שיישאר אחרון בארגז, הוא יוכל אז להתרווח, כך ינחם את עצמו.
יש שתי שיטות לקנות אתרוגים. האחת היא חיפוש בין ערימות האתרוגים עד שימצא האדם את אשר חפץ לבו, לפי רמת ההידור, צורת האתרוג וחביבותו בעיניו, וכמובן – המחיר. וישנה שיטה נוספת, שבה הקונה מקבל אתרוג סגור בקופסה. בלי בירורים, בלי חיבוטי נפש. כל כך פשוט.
בעולם הפגישות קורה דבר דומה. יש ובני הזוג מתוודעים זה לזה עם התבוננות ארוכה, חיבוטי נפש ושאלת הלב. ויש שהזוג המיועד סומך על הוריו, מסתפק בהיכרות שטחית ומבט חטוף, ומאפשר לקשר להתפתח אט אט בהמשך, בשיטת הקופסה הסגורה. אבל מה עם תחושות הבטן ועם פעימות הלב? הרטט שעובר בינינו, האדרנלין שמזנק לריצת מרתון, האוקסיטוצין ששוטף את נחילי עורקי הלב, הם אלו אשר נוטעים בנו את הידיעה הפנימית שנועדנו זה לזו עוד מימי בראשית.
אגב, נמצא כי לתחושת הבטן ופעימות הלב שלנו יש קשר לאופן שבו אנחנו תופסים את הזיכרונות שלנו. חוקרים קנדיים מצאו כי קולטנים באזורים אלו משפיעים על אופן זיכרון הזיהוי, שבו אנו מפרשים במוחנו את עובדות חיינו.
אחד הדברים שממגנטים הוא אנרגטיות. חיוּת. לעתים מסע האכזבות שואב מקורות של אנרגיה, שחסרה מאוד בהמשך הדרך. וגם אנחנו, היושבים סביב, נרדמים בשמירה.
ואגדיל לומר, גם אם יושלכו עליי קיתונות של ביקורת: הבנים רדומים. האם הרצון לבניית בית בוער בעצמותיהם? יש להם רצונות אחרים - חלקם פרי החינוך במכינות הקדם-צבאיות. הם שואפים להיות לוחמים עזי נפש ביחידה מובחרת, לחרוש את ארץ ישראל בכפות רגליהם השזופות מהים ועד הירדן, לחוות חוויות וריגושים מדומים. המהלך הזה מעודד רווקות רגשית – קשה להיפתח לקשר. והזמן שומר להם אמונים, לכאורה. הוא לא דוחק. האם בישיבות התיכוניות מציבים את בניית הבית כערך עליון?
ועדיין, אני רואה מדי יום זוגות צעירים מהציבור החרדי, שהכירו בשיטת הקופסה הסגורה. הם מגיעים אליי בידיים מלאות - זה מחזיק בשניים וזו בשניים, והם בני 26 או 27 בלבד. אכן, שם אין צבא, ואין טיולים אחרי צבא, ואין ריגושים, ואין חיפושים עצמיים. הם פשוט מחוברים לעצמם, מכווני מטרה, וכך בונים בתים בישראל. לבי דואב על בחורים שנקטפו בגיל דומה ביד אויב או בתאונת צוק, טרם יצקו יסודות לבית הפרטי שלהם, טרם חתמו את חותמם בעולם בפרי בטן. וזה מדיר שינה מעיניי.
אני ישנה ומוחי ער
אנשים רבים מתקשים להירדם ולישון בסביבה לא מוכרת. הפרעת השינה הזאת נחקרה בכמה עבודות, ואף זכתה לכינוי "תופעת הלילה הראשון". במחקר שפורסם לאחרונה נמצא כי שורשו של דפוס השינה הייחודי הוא בדריכות היחסית של ההמיספרה השמאלית של המוח בסביבה חדשה ולא מוכרת. למחקר גויסו מתנדבים בריאים שנתבקשו להעביר שני לילות בהפרש של שבוע ביניהם במעבדת המחקר. במהלך שנתם הנחקרים נוטרו באמצעות חיישנים ובדיקות דימות מתקדמות של המוח. בלילה הראשון במעבדה זוהתה אסימטריה בולטת בעומק השינה בין שני צדי המוח. ההמיספרה השמאלית הראתה דריכות מוגברת, ותגובות ערות יותר לגירויים חיצוניים חריגים. גירויים שנקלטו על ידי ההמיספרה הדרוכה גרמו לעוררות רבה יותר וזכו לתגובות מהירות יותר, לעומת גירויים שנקלטו על ידי הצד הרדום של המוח.
ההשערה היא שתופעה זו היא למעשה ירושת אבותינו הקדמונים מהזמנים שבהם האדם נאלץ להישאר דרוך וחד-תגובה גם בשנתו, בייחוד בסביבה לא מוכרת. ועד היום - המוח של חלק מהציפורים ושל הדולפינים בנוי כך שצדו האחד נותר ער בעוד השני ישן.
ועוד בעניין נדודי שינה. ידוע כי אשפוז בטיפול נמרץ מלווה בחרדה ובמתח, בעיקר בגלל אי-הוודאות. כ‑20 אחוזים מהמטופלים חווים תסמיני פוסט-טראומה לאחר שחרורם. ולכן, במחלקת טיפול נמרץ במרכז הרפואי בילינסון מקרינים לחולים במיטותיהם סרטי טבע ונוף, כדי ליצור אצלם חוויה רב-חושית מרגיעה. מחקרים מראים שגם חולים בתרדמת נהנים מסרטוני טבע, שמעודדים תהליכי ריפוי במוח. את זה הוכיחו באמצעות מדידת לחץ דם, מתח השרירים וקצב הלב, ובחינת פעילות אזורים מסוימים במוח. אכן, אין ערוך לחשיבותה של האמנות הוויזואלית בסביבה הרפואית.
מחירה של הבדידות
בסקירה של עשרות אלפי מקרים של מחלת לב כלילית ואירועים מוחיים, נמצא כי הבדידות מעלה ב‑30 אחוזים את הסיכון לאירועים מוחיים ולבביים. והאמת היא שהאימפקט של בדידות על היווצרות מחלת לב כלילית דומה בהיקפו לגורמי סיכון נפשיים ידועים כגון חרדה ומתחים בעבודה. כמה חשוב להפר את הבדידות, להכיל את הרווק, לראות אותו בתפארתו, כפי שהוא - אדם שלם. וגם, לערב אל תנח ידך - יד תומכת, כדי לסייע בחיבור הלבבות המיוחל.
בטבע, הרוח הוא השדכן עתיק היומין והאפקטיבי ביותר. למרות שהאדם ובעלי החיים צורכים חמצן ואילו הצמחייה סביבנו צורכת פחמן דו-חמצני, הרכב הגזים באטמוספירה נשאר קבוע. כל זאת בזכות הרוח. אם נוצר חוסר איזון בכמויות הגזים, הרוח הנושבת מפזרת את הגז הדומיננטי, ובא לציון גואל. וכך, נשאף את כמות החמצן המדויקת לנו. הרוח היא אשר מחברת, מאזנת, ומצמיחה ישועות. כמה טוב לשמור על מאזן אנרגטי חיובי, לשדר חיוּת וחיוביוּת. הצעד הראשון לקראת קשר הוא לפתח מערכת יחסים בריאה עם עצמכם. ואז - השמיים הם הגבול. תשאלו את הרוח.
לתגובות: drchana2@gmail.com