פרקליט המדינה, שי ניצן, פרסם הנחיה חדשה המסדירה את מדיניות הענישה של התביעה הכללית בעבירות נשק.
בפרקליטות מציינים כי עבירות הנשק, הכלולות בסעיף 144 לחוק העונשין, כרוכות מעצם מהותן בחומרה יתירה הנובעת מהסיכון הרב הטמון בשימוש בנשק לפגיעה בגוף ובנפש. "מדובר בעבירות שיש בהן חומרה יתירה, סיכון רב ואינטרס ציבורי מובהק במיגורן. כיוון שכך, התביעה רואה חשיבות בהעלאת רמת הענישה הנוהגת בעבירות אלו".
"הנחיית פרקליט המדינה מספר 9.16 – מדיניות ענישה בעבירות נשק ומטעני חבלה" החדשה נועדה להתוות את מדיניות הענישה של התביעה בעבירות אלו, והיא מפרטת מתחמי ענישה שנגזרו מפסיקת בית המשפט העליון, על הצד המחמיר, ובהתאם להם תטען התביעה במטרה להביא להחמרת הענישה בבתי המשפט השלום והמחוזי.
עמדת התביעה היא שנקודת המוצא העונשית בגין עבירת נשק, צריכה לכלול דרישה לרכיב עונשי של מאסר בפועל לתקופה ממשית. זאת, אפילו אם מדובר בעבירה ראשונה, למעט מקרים חריגים.
חומרת העבירה נגזרת מסוג כלי הנשק, כאשר גם לכך נקבע מדרג חומרה – מהקל אל הכבד: תחמושת ללא נשק נלווה – כדוגמת כדורי אקדח; בקבוק תבערה; אקדח; רובה או תת-מקלע; "מטען חבלה" – חומר נפץ תקני או מאולתר, שאליו נלווה מנגנון הפעלה שמסוגל להביא את חומר הנפץ לפיצוץ, לרבות רימון רסס.
הפרקליטות רואה חומרה יתירה בעבירות הנוגעות למטעני חבלה. ייצורו של מטען חבלה, החזקתו, הובלתו, העברתו לאחר (בתמורה או שלא בתמורה) וכל עשייה אחרת בו, אינם מתיישבים אלא עם מטרה אחת ויחידה והיא שימוש "התקפי" במטען. זאת, כדי לפגוע באמצעותו פגיעה אנושה באחר או לכל הפחות כדי לפגוע ברכושו על מנת לאיים עליו, תוך סיכון לעתים של חפים מפשע. השימוש הכמעט בלעדי במטען הוא ככלי התקפה מסוכן, ומכאן החומרה היתרה שבה יש לראות עבירות אלה.
ההנחיה קובעת "מתחם מוצא" לכל סוג נשק, כלומר טווח ענישה עקרוני שאינו מתייחס למאפיינים ולנסיבות הייחודיות של כל עבירה פרטנית, אלא הוא משקף את המקרה הגנרי הפשוט של ביצוע העבירה שלא בנסיבותיה החמורות יותר. מתחם המוצא אמור לשמש כמסגרת שעל פיה יש לגזור את "מתחם העונש ההולם", בהתאם להוראות החוק בעניין הבניית הענישה.
מתחמי המוצא המפורטים בהנחיה מתייחסים לעבירה בודדת בכלי נשק/מטען חומר נפץ בודד. קיומן של נסיבות מחמירות יצדיק החמרה במתחם העונש ההולם. מתחמי המוצא יחולו על נאשמים בגירים בלבד ויחולו גם בהסדרי טיעון, אך ניתן יהיה לחרוג מהם באישור פרקליט מחוז או משנהו.
ההנחיה קובעת מתחמי מוצא לעבירות של החזקת נשק (בהתאם לסוגיו כאמור), נשיאת נשק (שהחוק רואה בה עבירה חמורה יותר מעצם החזקת הנשק) וסחר בנשק, עבירות המצויות במדרג החומרה הגבוה ביותר מכלל עבירות הנשק (כשלא נעשה בנשק שימוש). במקרים רבים הסוחר מוכר לכל המרבה במחיר, כשהוא נעדר כל שליטה על השימוש הנעשה בנשק לאחר מכירתו. כל אלו, מחייבים עמדה עונשית ברף גבוה ומותאם.