לפני כשנתיים, יצא לי להיות במשך תקופה ארוכה בקשרי עבודה תכופים עם ב. בחורה לסבית מוצהרת.
כעבור כמה חודשים נודע לי, באקראי, שהיא בודקת אופציה לשינוי מין. בין השורות שיתפה אותי ב. במשא החיים שהיא נושאת על כתפיה.
הערכתי מאוד את הניסיונות שלה למצוא שייכות ותקווה בעולם מנוכר. הערכתי מאוד את הרגישות הבין-אישית שלה. לא שפטתי לרגע את הבחירה שהיא עשתה. בתום עשרה חודשי עבודה משותפת קיבלתי ממנה מייל מרגש שבו הודתה לי על יחס אנושי ונכונות לעזור הרבה מעבר למחויבות הבסיסית שלי כלפיה במסגרת העבודה. (אם כי, אחרי הכול ראיתי בזה קושי אישי ולא עוד מודל מקביל הראוי להיכנס אחר כבוד לפנתיאון של המשפחה הישראלית).
בהקשר השיח של החברה הישראלית סביב הנושא הזה, הידידות העדינה הזאת בין בעל משפחה עבדקן עם כיפה ענקית וציציות בחוץ לבחורה לסבית תל אביבית שמגדלת שני כלבים ושלושה חתולים, עשויה להראות סוריאליסטית משהו.
להבנתי ולצערי סיפור החיים של ב. המוצג תמיד כנרטיב המייצג של המאבק להכרה בקהילה הלהט"בית הוא רק חלק מהסיפור ומהווה מסך עשן לסיפור הגדול באמת. הסיפור הבאמת נוגע ללב על גבר או אישה נורמטיבי/ת שהתעוררה בוקר אחד וגילה שהוא נמשך לבן מינו, הגורר אותו למסע ארוך לבירור זהותו המינית תוך כדי מציאת מקומו בחברה, מהווה סיפור כיסוי למשהו אחר לגמרי.
על אף שסגנון הדיבור של הרב יגאל לוינשטיין לא דיבר אלי, מההרצאה שלו התבהר לי מסר חשוב: אנחנו תחת מתקפת טרור. מתקפה חמורה ומסוכנת פי אלף ממאה וחמישים אלף טילים שעשויים ליפול על ראשינו באם תתחיל מערכה נוספת בצפון.
מתקפת טרור תרבותית על המשפחה והזוגיות - כל מי שנחשף לאנרגיות המטורפות סביב מצעד הגאווה ולפעילות של התאים הגאים בקמפוסים של האוניברסיטאות מבין שיש פה לא פחות מאשר פולחן. פולחן בין-לאומי של יצרים, עם אנרגיה פאגנית ממש, שהמערכת החיסונית הקלושה של החברה החילונית איננה יכולה לעמוד בפניה.
פולחן, בדומה לפולחן ההומוסקסואליות הפומבי (מצעדים, חגיגות פרועות וקורבנות לשלום הקיסר ולאלים הרומיים) שייסד באימפריה הרומית הקוסמופוליט הגדול, איש השלום העולמי והליברל שבקיסרי רומא, אדריאנוס קיסר, שחיסל בברוטליות את מרד בר כוכבא והשית גזירות שמד על האוכלוסייה היהודית מיד לאחריו.
הסוגיה של הקהילה הלהט"בית זוכה לבולטות מרכזית במסגרת המגמות הליברליות, אך אי אפשר לנתק אותה מתופעות רווחות אחרות כמו: רומן (שם מכובס לבגידה) שהפך למותג ממזרי בחברה הישראלית, אפס נכדים בגיל שבעים, התייחסות לפורנוגרפיה כאחד ממוצרי הצריכה של הפרט בחברה הישראלית, ריבוי פרטנרים כאידיאל (שם מכובס להחלפה תכופה של בן זוג) ועוד.
תופעות שהמכנה המשותף לכולן הוא המגמה לערער את הזוגיות ולפורר את התא המשפחתי הנורמטיבי.
המגמות הללו מגובות על ידי כלל המערכות הציבוריות והפרטיות במדינה (משפט, אקדמיה, תקשורת ועוד) ומי שמעז לפרוש מהמקהלה המתוזמרת מתיזים את ראשו.
* מערכת בתי המשפט. (קנס של 60 אלף ₪ על בעלי אולם אירועים 'יד השמונה' בהרי ירושלים שסירב לערוך חתונה לחד-מיניים ממניעים מצפוניים).
* העיתונות הישראלית ובתוכה עיתונים לאנשים חושבים. (מחקר חדש קובע: גם סטרייטים יכולים להנות מיחסים חד מיניים / על פי מחקר חדש: 15 פרטנרים הם המספר האידאלי ליחסי מין/ מאז שיש לי רומן מהצד אני הרבה יותר סבלנית כלפי הבעל והילדים.)
* מערכות ציבוריות. (הרב יעקב אריאל נקרא לשיחת נזיפה על ידי ראש עיריית רמת גן, עקב דבריו על התופעה ההומו-לסבית. )
חברים, למי שעדיין לא התעורר אנחנו תחת מתקפת טרור תרבותית מסוכנת והרת אסון. או בלשונו של בעל הנפש העדינה והצמחונית, הזמר אביתר בנאי בהקשר מקביל ואני מצטט: 'שואה, רוצחים את האהבה'. (ביחס לחשיפה של הנוער לפורנוגרפיה ברשת).
(האם השימוש של אביתר בנאי במילה 'שואה' בהקשר הזה הוא אינפלציוני...? פליטת פה מקומית ברגע של חולשה? אני בכלל לא בטוח)
בעת הזו, נפתלי בנט ,אחד המנהיגים הנחושים ביותר בפוליטיקה הישראלית, עומד מהצד וממשיך להתקשקש על זכויות הפרט, אהבת האחר ועל סולידריות עם השונה.
נפתלי תתעורר, לא זו הסוגיה !
הרב יעקב אריאל, הרב רצון ערוסי, הרב ארלה הראל ורבנים אחרים אינם זוללי להט"בים. כולנו נמצאים בתהליכי למידה בנושא הכוללים הכלה ורגישות מחד והצבת גבולות לתופעה מאידך במגמה לחתור להתייחסות מידתית ועניינית לתופעה.
תן להם גב, כמו שאתה יודע לעשות כשאתה רוצה.