'מכאן ואילך'
שלמה טויסיג
זה לא מופיע באף ספר הלכה רשמי, אבל אפשר לתת סיבה מקורית להגבלה על שמיעת מוזיקה בימי בין המצרים: אנשים נוטים להתווכח איזה דיסק לשמוע, או מה נחשב למוזיקה טובה.
לפעמים מצטרפות דעות קדומות על תרבויות של עדות או מגזרים, מה שמלבה את המחלוקת. אז בימים שבהם עובדים על תיקון שנאת חינם, לפחות את הוויכוחים האלה אפשר להוריד מהפרק. אבל רגע לפני שיתחילו שלושת השבועות, זה הזמן לעשות תיקון באופן אישי ולהתייחס לאלבום שיצא כבר מזמן – אבל לא הופיע כאן עד כה רק מטעמי סטיגמות ודעות קדומות.
עטיפת הדיסק של ר' שלמה טויסיג מלאה מילים ביידיש, ומעטרת אותה גם תמונה של גמרא פתוחה. כמה מהשירים מוקדשים לאנ"ש בקהילתו החסידית של טויסיג, ולאדמו"ר הקודם של הקהילה. החזות החיצונית יצרה אצלי את הרושם שטויסיג – שם דבר במוזיקה החסידית – הלך על הסגנון החסידי האותנטי והעתיק. אין לי שום דבר נגדו, אבל אלבומים מסגנונות חדשים קסמו לי יותר ונכנסו בקלות למדור זה.
אבל כידוע, אין להסתכל בקנקן, בפרט כשמדובר בדיסק שבכלל לא אמורים להסתכל עליו, אלא בעיקר להאזין לו.
אכן, המוזיקה בסגנון חסידי אותנטי, אבל זה לא משנה - האיכות מעולה והלחנים מצוינים. בולט במיוחד מקומה הדומיננטי של השירה בדיסק, בעידן שבו העיבודים תופסים את מרכז תשומת הלב והאוזן. אולי בזכות הכבוד לרב, העיבודים וקולות הרקע אינם מפריעים לו לשיר, מה שעוזר גם לקלוט את הלחנים ואפילו להתמכר לכמה מהם.
חוץ מכל אלה, עומד מאחורי הדיסק סיפור: טויסיג נמצא כבר הרבה שנים במוזיקה החסידית, אלא שרק עכשיו – בעקבות פטירת אביו האדמו"ר, הוא נכנס לתפקיד מחייב כמנהיג רוחני. זה מסביר את המראה החסידי המובהק של האלבום, אבל מדהים בכלל שאלבום כזה יוצא לאור. המנהיג הטרי התלבט אם להמשיך לשיר, אבל צוואתו המפורשת של אביו לא הותירה לו ברירה, הוא האמין שזה הייעוד של בנו. אז הוא ממשיך לשיר, גם על כיסא מנהיג הקהילה, ואת השיר האחרון "טאטע, רבי" הוא מקדיש לזכר אביו. כן, "טאטע" במובן הפשוט של אבא.