למצולמים אין קשר לידיעה
למצולמים אין קשר לידיעהצילום: פלאש 90

לפני הצעדה תתמלא העיר בדגלי המשפחה. על הדגלים תתנוסס דמותו של אב, ודמותה של אמא, ודמויות ילדים. כמה מהפכני! משפחת אבא ואמא וילדים! וואו. השמאלנים יכעסו. תהיה פניה לבג"צ.

ויום אחד זה יקרה. אנשי התקשורת יישבו בבתי הקפה ויגמעו את הלאטה בעצב ניהיליסטי, תוך הפרחת אמירות מלאות משמעות על עוולות הכיבוש. אחרים ישתו בירה ראשונה של אחר צהריים ויטילו חיצים על דמויות מטרה של אביגדור ליברמן ומירי רגב.

מרחוק יישמעו קול המון וצלצולים, פעיית תינוקות ויללות ילדים נרגשים. האספלט ירעד קלות תחת כסאותיהם של התל-אביבים ופתאום יגיח מעבר לפינה נחיל אדם אדיר.

המשפחות יבואו באוטובוסים מההתנחלויות, מירושלים, מהנגב ומהגליל. הן יבואו מבני ברק ואני מאמין שהן יבואו גם מהריכוזים החילוניים, כי בסופו של דבר, המדינה הזו והעם הזה תמיד האמינו במשפחה, וגם היום, למרות כל מאמצי הנגד, הילודה במשפחות חילוניות נמצאת במגמת עליה.

הן יצעדו ויעשו שמח. לא יתערטלו ולא יעשו פרובוקציות. יחבקו את מי שזקוק לחיבוק. יראו שאפשר גם אחרת. יפתחו שיחות עם הרווקים והרווקות. יעוררו אצלם את הרצון המדוכא, לחיות בתוך משפחה גדולה ומלאת חיים ואהבה. פשוט, לא מסובך בכלל.

משפחות משפחות שמחות, עם שבעה או שמונה זאטוטים בממוצע בכל אחת, רבבות נשים הרות מחוייכות ותינוקות בעגלה, גברים עם זקנים שחורים וחומים ואדמוניים ולבנים יעברו ברוטשילד ובשינקין ובאחד העם, יפשטו על גני השעשועים, יקנו מזכרות, ירקדו וישירו, יחלקו פלאיירים, ויפתחו שיחות עם העוברים והשבים.

הם יחצו את אלנבי ובן יהודה ביבשה ולבסוף יגילו וישמחו בחלקת מתנפחים ודוכני אוכל ושתיה בפיסת חוף שתיועד לכך מראש, אך יותירו מאחוריהם עיר יותר שמחה.

חגיגה של עוצמה

על מה אנחנו מדברים, בעצם? על חגיגה של עוצמה, שאין יותר יהודית וישראלית ממנה. חגיגה שכל כולה חיובית, שאומרת: השמחה האמיתית והחוסן האמיתי והאושר האמיתי מצויים במשפחה, וכאשר אנחנו אומרים "משפחה" אנחנו מתכוונים למשפחה אבא ואמא.

זו המשפחה שאנחנו רואים סביבנו בטבע. זו המשפחה שקיימה את עם ישראל אלפי שנים. זו המשפחה הגרעינית שאין לה תחליף.

כמה אנחנו צריכים להתאמץ כיום בשביל להגיד את המילה הפשוטה הזו, "משפחה"? כמה סיבכו לנו את החשיבה, שמייד כשאנחנו אומרים "משפחה" אנחנו חייבים להוסיף מילה כמו "קלאסית" או "מסורתית" בכדי להבהיר למה אנו מתכוונים, ולהרגיש לא נעים כשאנחנו עושים זאת?

הגיעה העת לאמירה חסרת כל בושה: אנחנו המשפחות של עם ישראל! אנחנו אוהלי יעקב, אותם בירך בלעם בעל כורחו כשבא לקלל, מרוב שהיו טובים ויפים. אנחנו בתי האב אליהם דיבר משה רבנו כשמסר את עשרת הדיברות. אנחנו משפחות אבא ואמא שליציבותן דאג כשאמר "כבד את אביך ואת אימך".

הגענו למצב שבו אמירה כל כך בסיסית היא אמירה חיונית. כי נוכחנו לדעת שבישראל פועל זרם סמוי שכל תכליתו, בעצם, היא לומר את ההיפך: "אל תכבד את אביך ואת אימך". זרם שבכוונה תחילה מחדיר תכנים בוטים ולא ראויים לאמצעי התקשורת ולמודעות החוצות. זרם שבכוונה עורך צעדות דוחות ומכעיסות ברחובות. זרם שניסה להעביר חוק שהיה מחייב את ההורים דווקא לכבד מגילה ארוכה של "זכויות ילדים" משונות, ואם לא – למצוא שהילדים נלקחים מהם. ברוך ה' שהגזירה הזו נמנעה.

לא לתת להם להרים ראש

בירושלים צועדת תנועת הגייז. אין ספק שלגייז מגיע יחס אנושי ומכבד, אבל אין זה אומר שאנחנו צריכים לאפשר לתנועה הפוליטית הקיצונית ששולטת באג'נדה של הגייז להרים ראש באמצעותם. אנחנו זוכרים את פיצוץ אסיפות הבחירות של "הבית היהודי" באמצעות דגלי ה"גאווה" ואנחנו יודעים היטב שביחד עם האג'נדה סביב הנטיות, יש לתנועה הזו אג'נדה אנטי-דתית ואנטי-לאומית מובהקת ונוקשה.

איני מקבל את הטענה שגייז הם 10% מהאוכלוסיה; הם ככל הנראה הרבה פחות מזה. ועדיין, בתקשורת כוחם עצום. מי שעבד במערכות התקשורת השונות יודע עד כמה שיעורם של הגייז והפמיניסטיות הרדיקליות הוא בלתי פרופורציונלי לחלקם באוכלוסיה.

וזו בדיוק הברית שהורידה את עם ישראל (והמערב כולו) על ברכיו בעשורים האחרונים. ברית הפמיניסטיות והגייז, נגד הגבר הסטרייטי, שאין לו אינטרס למרוד בסדר החברתי המשפחתי.

לכן משפחה היא נושא ימני, והיא הנושא הימני החשוב מכולם. כי מי שמפרק את המשפחתיות של החברה יכול לקחת את הרסיסים ולבנות מהם מבנים פוליטיים חדשים, עם דגלים אלטרנטיביים והזדהות חלופית.

הנשים יזדהו עם נשות כל העולם. הגייז עם הגייז של כל העולם. אולי אפילו הפועלים יזדהו סוף סוף עם פועלי כל העולם. וכך השמאל הקיצוני משתלט לו שוב, אחרי שחשבנו שכבר הובס.

התשובה האמיתית לכל זה תתחיל כאמור במצעד שמח וצוהל של רבבות משפחות, שיציף את שינקין וכל יתר מחוזות השמאל הקיצוני במדינת תל אביב ויפוצץ את הבועה, בטוב, לא ברע.

נותר רק לארגן את האירוע השמח הזה. מי ירים את הכפפה?