מקריאת ספרים אפשר ללמוד הרבה. אפילו הרבה מאד. איני מתכוון לספרי העיון או ההיסטוריה. ספר שהוא גם סיפור, גם תחקיר מעמיק, גם עובדות היסטוריות רבות וגם מציאות עכשווית.
זה לא חלק מההיסטוריה הרחוקה אלא דווקא זו הקרובה לתקופתנו, הקרובה למחוזותינו.
קיץ 1972. על פיסת חוף מרהיבה בעיר פמגוסטה שבקפריסין חונכים בני הזוג פַּפַּקוֹסטָה את "הזריחה" – המלון המפואר והחדיש ביותר על קו המים. פמגוסטה היא אתר נופש מבוקש מאין כמוהו באזור הים התיכון, עיר משגשגת ושוקקת חיים, שרבים נוהרים אליה מכל עבר. במלון, כמו בשאר חלקי העיר, עובדים זה לצד זה קפריסאים ממוצא יווני וטורקי: על אף האיבה האתנית השוררת באי והתהפוכות הפוליטיות המתחוללות סביב, המציאות רוקמת ביניהם קשרים של אמון וקרבה.
מערכות יחסים אלה עתידות לעמוד למבחן מכריע כשפמגוסטה נקלעת ללב המערכה על האי בין יוון לטורקיה. העיר מופגזת, ועשרות אלפי תושביה נמלטים מפני הכובש הטורקי. בעיר הנטושה נותרות רק שתי משפחות – משפחת גאורגיו היוונית ומשפחת אזקאן הטורקית. בין שתיהן קושרים מלון "הזריחה" וסוד רב-ערך שמותירה בידיהן בעלת המלון.
כמו בספריה הקודמים – "האי של סופיה", "הריקוד של סוניה" ו"חוטים מקשרים" – גם בספרה זה מפנה ויקטוריה היסלופ את הזרקור אל תקופה היסטורית מרתקת ומאירה אותה בכישרון שיכולת סיפורית נדירה ומעוף הדמיון משמשים בו במידה שווה.
זהו סיפור סוחף ומעורר הזדהות על חברות, על נאמנות ועל ההיפך ממנה.
זהו רומן מרגש הלוקח אותנו למסע בסמטאותיה של עיר שזה ארבעים שנה עומדת סגורה ומסוגרת, אין יוצא ואין בא. מקסים, מלמד ומעשיר.