לאחר החלטת ישראל לסגת מרצועת עזה ומבית לחם הביע שר החוץ שמעון פרס "אופטימיות זהירה" באשר לחידוש אפשרי של "תהליך השלום" במזה"ת.
במסיבת עיתונאים בהלסינקי הוסיף פרס: "עברנו תקופה קשה ביותר. כיום יש רמזים קלושים לאפשרות של חזרה למשחק הוגן".
העיתונאי יוסי מלמן מפרסם בעתון "הארץ" סדרת כתבות תחקיר, ובהן הוא בוחן את אחד הגורמים המרכזיים שהביאו מהסכם אוסלו לפריצת המלחמה: הקונספציה השגויה.
מלמן עוסק באחריותם של הדרג המדיני ושל קהיליית המודיעין בגיבוש קונספציה מוטעית, ולפיה ערפאת נטש את דרך הטרור ועלה על מסלול השלום. בשיחתו עם ערוץ 7 הוא מציין כי את סדרת כתבות התחקיר העוסקות בטיפול הדרג המדיני ואמ"ן בהסכם אוסלו הוא כותב "בנפש קשה", כלשונו, וזאת מפני שבעבר הוא בעצמו תמך בתהליך וסבר כי יש בו חשיבות למדינת ישראל, "אבל יושרי המקצועי גרם לי לחקור את הגורמים למצב, ולהגיע למסקנות העגומות", אומר מלמן. לדבריו, שני גורמים חלוקים ביניהם מי נושא באחריות לקונספציה השגויה ולפיה ערפאת מסתלק מהטרור ו"מאמץ את מסלול השלום": הדרג המדיני וקהיליית המודיעין הישראלית.
ראש אמ"ן דאז אורי שגיא טוען כי כבר בשנת 94' הוא יידע את הדרג המדיני בדבר האפשרות שערפאת אינו נוטש את דרך הטרור, אך הממשלה לא רצתה לשמוע, בעוד שאנשי הדרג המדיני טוענים שבסקירות אמ"ן הם לא שמעו דברים ברורים, ושאמ"ן, כבעבר, במלחמת יום הכיפורים, "התיישר לפי הקו של הממשלה" באותם הימים, ממשלה שפניה היו להסכם שלום. מלמן מציין כי גם הוא מסיק מהתחקיר היסודי שערך כי הערכותיו של אמ"ן כי ערפאת נטש את דרך הטרור נבעו מהאווירה ששררה אז בקרב הציבור בארץ, אווירה של כמיהה לשלום, אך גם בשל הערכה שגויה כי ערפאת נחלש מבחינה צבאית.
גם נאומו של ערפאת שנישא ביוהנסבורג בשנת 94', ובו הצהיר בבירור על היעד שלו לכבוש את ירושלים לא הגיע לידיהם של אנשי אמ"ן באופן מסודר, אומר מלמן, וכשהגיע הנאום לידי אנשי השלטון הישראלי הם זלזלו בערכו. לדבריו, ח"כ בני בגין כתב לאמ"ן כי נאום זה אינו אלא רטוריקה המאפיינת ותיקי ארגון המתרפקים על עברם, וכי אין לייחס לו חשיבות. ראש אמ"ן דאז והרמטכ"ל היום יעלון , אומר מלמן, כתב אז כי ח"כ בגין מנסה להתערב התערבות פוליטית בעבודת קצינים מקצועיים. בראיון שהתפרסם בבטאון מל"מ טוען יעלון כי עד היכנסו לתפקיד בקיץ 96' אמ"ן לא נערך כיאות לבדוק את התנהלותו של ערפאת.
גם להסכם שנחתם בין הפאתח' לחמאס בדצמבר 95' במצריים, ולפיו החמאס יכול לבצע פיגועים אך לא להוציאם משטחי הרשות, לא נתנו את המשקל הראוי כדי להעריך שהרשות מאפשרת בכך פיגועים, אומר מלמן, אך לדבריו אין מחלוקת על כך שממרץ 97', מיד אחרי הפיגוע בקפה אפרופו, השתנתה הגישה באמ"ן לחלוטין. מנקודה זו הם זיהו את "האור הירוק" שערפאת נתן להמשך ההליכה במסלול הכפול: מאבק מזוין לצדו של מאמץ מדיני להשגת יעדים.
מלמן אומר כי קהילית המודיעין מצטיינת במאבקה בטרור, אך כי חולשתה היא בגיבוש נכון של ההערכות. כך קרה, לדבריו, במלחמת יום הכיפורים וגם במלחמת אוסלו. לדבריו, אחרי מלחמת יום הכיפורים הוקמה ועדת בדיקה פנימית לשם הפקת לקחים לצרכים מבצעיים מודיעיניים מקצועיים, אולם ועדה שכזאת לא הוקמה כדי לבדוק את הסכמי אוסלו.
במסיבת עיתונאים בהלסינקי הוסיף פרס: "עברנו תקופה קשה ביותר. כיום יש רמזים קלושים לאפשרות של חזרה למשחק הוגן".
העיתונאי יוסי מלמן מפרסם בעתון "הארץ" סדרת כתבות תחקיר, ובהן הוא בוחן את אחד הגורמים המרכזיים שהביאו מהסכם אוסלו לפריצת המלחמה: הקונספציה השגויה.
מלמן עוסק באחריותם של הדרג המדיני ושל קהיליית המודיעין בגיבוש קונספציה מוטעית, ולפיה ערפאת נטש את דרך הטרור ועלה על מסלול השלום. בשיחתו עם ערוץ 7 הוא מציין כי את סדרת כתבות התחקיר העוסקות בטיפול הדרג המדיני ואמ"ן בהסכם אוסלו הוא כותב "בנפש קשה", כלשונו, וזאת מפני שבעבר הוא בעצמו תמך בתהליך וסבר כי יש בו חשיבות למדינת ישראל, "אבל יושרי המקצועי גרם לי לחקור את הגורמים למצב, ולהגיע למסקנות העגומות", אומר מלמן. לדבריו, שני גורמים חלוקים ביניהם מי נושא באחריות לקונספציה השגויה ולפיה ערפאת מסתלק מהטרור ו"מאמץ את מסלול השלום": הדרג המדיני וקהיליית המודיעין הישראלית.
ראש אמ"ן דאז אורי שגיא טוען כי כבר בשנת 94' הוא יידע את הדרג המדיני בדבר האפשרות שערפאת אינו נוטש את דרך הטרור, אך הממשלה לא רצתה לשמוע, בעוד שאנשי הדרג המדיני טוענים שבסקירות אמ"ן הם לא שמעו דברים ברורים, ושאמ"ן, כבעבר, במלחמת יום הכיפורים, "התיישר לפי הקו של הממשלה" באותם הימים, ממשלה שפניה היו להסכם שלום. מלמן מציין כי גם הוא מסיק מהתחקיר היסודי שערך כי הערכותיו של אמ"ן כי ערפאת נטש את דרך הטרור נבעו מהאווירה ששררה אז בקרב הציבור בארץ, אווירה של כמיהה לשלום, אך גם בשל הערכה שגויה כי ערפאת נחלש מבחינה צבאית.
גם נאומו של ערפאת שנישא ביוהנסבורג בשנת 94', ובו הצהיר בבירור על היעד שלו לכבוש את ירושלים לא הגיע לידיהם של אנשי אמ"ן באופן מסודר, אומר מלמן, וכשהגיע הנאום לידי אנשי השלטון הישראלי הם זלזלו בערכו. לדבריו, ח"כ בני בגין כתב לאמ"ן כי נאום זה אינו אלא רטוריקה המאפיינת ותיקי ארגון המתרפקים על עברם, וכי אין לייחס לו חשיבות. ראש אמ"ן דאז והרמטכ"ל היום יעלון , אומר מלמן, כתב אז כי ח"כ בגין מנסה להתערב התערבות פוליטית בעבודת קצינים מקצועיים. בראיון שהתפרסם בבטאון מל"מ טוען יעלון כי עד היכנסו לתפקיד בקיץ 96' אמ"ן לא נערך כיאות לבדוק את התנהלותו של ערפאת.
גם להסכם שנחתם בין הפאתח' לחמאס בדצמבר 95' במצריים, ולפיו החמאס יכול לבצע פיגועים אך לא להוציאם משטחי הרשות, לא נתנו את המשקל הראוי כדי להעריך שהרשות מאפשרת בכך פיגועים, אומר מלמן, אך לדבריו אין מחלוקת על כך שממרץ 97', מיד אחרי הפיגוע בקפה אפרופו, השתנתה הגישה באמ"ן לחלוטין. מנקודה זו הם זיהו את "האור הירוק" שערפאת נתן להמשך ההליכה במסלול הכפול: מאבק מזוין לצדו של מאמץ מדיני להשגת יעדים.
מלמן אומר כי קהילית המודיעין מצטיינת במאבקה בטרור, אך כי חולשתה היא בגיבוש נכון של ההערכות. כך קרה, לדבריו, במלחמת יום הכיפורים וגם במלחמת אוסלו. לדבריו, אחרי מלחמת יום הכיפורים הוקמה ועדת בדיקה פנימית לשם הפקת לקחים לצרכים מבצעיים מודיעיניים מקצועיים, אולם ועדה שכזאת לא הוקמה כדי לבדוק את הסכמי אוסלו.