איך ילדים מדברים? מהם ביטויי הלשון שלהם ומהיכן הם שאולים? תשובות שלכאורה (אבל רק לכאורה), נראות פשוטות ניתנות בספר ילדים חדש "מעיני מדברת עברית" העוסק בלשון, במטאפורות ובביטויי הלשון באופן שבו ילדים לומדים לדבר ומבינים את השפה.
בספר, מובאים ביטויי לשון ומטאפורות ומעניין לראות כיצד הם מבינים את השפה. מושגים וביטויים שלנו המבוגרים מובנים מאליהם נשמעים באוזני הילדים בצורה שונה. הם קולטים את המושג כפי שהוא באופן מילולי, ולכן בהתחלה מוזרה להם השפה.
''ראש ההר'' לדוגמה נתפס בעיני הילדה כראש שיושב על ההר כפי שהראש ''יושב'' על הצוואר ועלינו להסביר לה שמדובר על הפסגה. כשמעייני שומעת את אימה מספרת על ''גשם שתפס'' היא מעלה בעיני רוחה גשם שיש לו ידיים ואצבעות ויש לו יכולת לתפוס אנשים. גם כשהיא שומעת את אימה מדברת על ''כף רגל'' היא צוחקת כי היא מודעת לכך שיש כף שבעזרתה אוכלים ומשעשעת אותה העובדה שאנו משתמשים במושג זה.
תוך כדי קריאה ניתן לחפש מושגים וביטויים נוספים ולהסבירם לילד או לבקש מילדים לחשוב על מילים נוספות כאלה (הם שומעים בבית ובגן).
ב"מעייני מדברת עברית" מוצגת התקשורת בין ההורים לילדים כאשר ההורים מנחים ושופכים אור על הביטויים. דמויות ההורים אינן של אם במטבח ואב שעובד, אלא אב שמכין ארוחת ערב, קורא סיפור לפני השינה ולוקח את הילדה ליום ''כיף'' לבד. האימא היא אישה עובדת ואין חלוקה דיכוטומית בבית, אלא משהו שמזכיר יותר את המציאות כיום.
הספר עוסק בביטויי לשון ומיועד לגילאי הגיל הרך ועד הכיתות הנמוכות בבית הספר ולאורך כל הספר מתכתב הטקסט עם האיורים המקוריים והססגוניים של נסה ראיין שהפיחה חיים בסיפור והוסיפה לייחודיות שלו.
המחברת, רוחה (רחל) אברמן, שלמדה מקרא ולשון באוניברסיטת באר שבע. מספרת "אני אוהבת מאוד את המילה הכתובה והמילים בכלל ומייחסת להן משמעות. השפה העברית מרתקת אותי היות שיש בה את השורש שאיתו ניתן ליצור ולבנות שמות ופעלים, השפה חיה ונושמת וחלו בה שינויים רבים לאורך השנים ועדיין חלים, וטבעי היה בעיני לכתוב ספר שעוסק בשפה היפה והמגוונת הזאת. חשבתי גם על תפיסת הלשון כיום שבה ה''אימוג'י'' תופסים מקום נרחב שמוותר על מילים וביטויים, ולכן קסמה לי העובדה לכתוב ספר העוסק במילים ובמה שמאחוריהן. אני אוהבת מאוד ספרות ובביתי התקיימו ערבי קריאה לאורך שלוש שנים בהם עסקנו בספרות עברית ובספרות עולם".