הילארי קלינטון, המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב, הכריזה על מועמדותו של טים קיין לכהונת סגן הנשיא במידה ותיבחר.
הוא עצמו קבע בנאומו הראשון לאחר ההודעה על בחירתו כי אינו מוכר לציבור האמריקאי, ובשיחה עם פרופ' שמואל סנדלר, מומחה לפוליטיקה האמריקאית, איש מרכז בגין סאדאת ללימודים אסטרטגיים, ניסינו להתוודע לאיש ולעמדותיו.
לדבריו מדובר בסנאטור מטעם ורג'יניה שאמנם אינו מוכר אך ידוע שהוא תומך ישראל. בהיותו נאמן לאובמה בחר להחרים את נאומו של נתניהו בפני שני בתי הקונגרס. "הוא מתאים לאגף השמאלי, מה שמיצג סנדרס, זהו האגף שמייצג את החוגים האקדמאיים ליבראליים של ארה"ב".
להערכתו של פרופ' סנדלר בהחלט יתכן שזו הסיבה שקלינטון בחרה בקיין לתפקיד, על מנת להשיב אליה את בוחריו של סנדרס לאחר שזה הציג מסע בחירות מוצלח.
מוסיף פרופ' סנדלר ומציין כי בשלב זה נבחרים המועמדים לסגנות הנשיא על פי יכולותיהם "להשלים" את החסר מבחינת איסוף הקולות, אם הנשיא מגיע מהדרום הרי שהסגן יגיע מהמערב וכיוצא באלה, וכאיש וירג'יניה שבדרום וכמי שמזוהה עם האגף השמאלי יכול קיין למלא את הפונקציה הזו בהצלחה עבור קלינטון.
לשאלה אם אין בוחרים אדם על פי כישוריו אלא רק על פי יכולותיו לאסוף קולות אומר סנדלר כי אמנם נבדק שאין מדובר באדם בעל שלדים בארון, כפי שהיה כבר בעבר, ובוחנים שביכולתו לעמוד בלחצים וכסנאטור ומושל הוא מוכיח זאת, אך מעבר לזה הבחינה שעל פיה נקבע סגן הנשיא מתמקדת ביכולת להביא עוד ועוד קולות שלא היו מגיעים אל המועמד או המועמדת לנשיאות.
עוד הוא מוסיף ומציין כי משום כך גם נבחר אדם שלא היה בסביבתו של המועמד לנשיאות, לא מאנשיו או מיועציו, כיוון שבחירה במקורב לכוורת של המועמד לנשיאות תותיר את מספר המצביעים כפי שהוא ולא תרחיב את מעגל ההצבעה.
להערכתו של סנדלר דבריה של קלינטון ולפיהם קיין הוא היפך מטראמפ מכוונים לתיאורו כאדם שקט, מי שאינו מלהיב בנאומים שלו ואינו בעל יכולות דיבור כמו טרמפ, אדם שאינו שולף נתונים מבלי לבדוק אותם, ולהערכתו קלינטון תעשה מאמץ רב להוכיח שהיא, בניגוד לטראמפ, אדם יציב ושקול, וברוטח זו בחירתה במועד לסגנות.
ומה ניתן ללמוד מהחלטתו להחרים את נאום נתניהו? האם הדבר מהווה רמז עוקצני כלפי ישראל? פרופ' סנדלר סבור כי אכן הדבר מלמד על משהו בתפיסתו של קיין, אך הדבר יותר מעיד עליו כמי שאינו מתעמת עם הבוס שמעליו, אדם נוח לנשיא שמאחוריו, אך ברור ש"זה לא יהיה סגן נשיא פרו ישראלי".
עם זאת הוא מוסיף ומעיר כי כהונת קלינטון, אם תיבחר, לא תהיה קשה לישראל כפי שהייתה כהונת אובמה שנחשד מלכתחילה כקשה לישראל, כבעל עמדות אוהדות לאיסלאם וכמיצג הליבראליזם האמריקאי.
על פופולאריותם של צמד המועמדים לנשיאות אומר פרופ' סנדלר כי אמנם פופולאריות זו מתוארת כנמוכה, אך ניתן לקבוע כי "טראמפ הביא קולות שלא היו משתתפים בבחירות ומצד שני הוא הרחיק קולות מסורתיים של הרפובליקאניים. הוא בחר בסגן נשיא אוונגליסט, שזה שישים מיליון אנשים. הילארי לא מביאה הרבה קולות כי יש נגדה הרבה חשדות, אבל היא תביא את הדמוקרטים המסורתיים ואת זה יביא המועמד לסגנות".
את כלל הבחירות הוא מתאר כבחירות נגד המועמד השני ופחות כבעד המועמד של כל מפלגה ומפלגה, ובהתאם יעסקו קלינטון וטראמפ בהכפשה הדדית ופחות בחיזוק האהדה להם עצמם.
וישנה מפלגה נוספת, הליברטיראנים, שגם היא מציגה מועמד לנשיאות, את גרי ג'ונסון, על אף שבכל מערכת בחירות אינה גורפת יותר מאחוז אחד מהקולות. סנדלר רואה במועמדות זו הבעת מחאה ומעריך כי רבים מהרפובליקאנים יעדיפו להצביע למפלגה הקיקיונית והזעירה הזו כהצבעת מחאה, על אף שמבנה הפוליטיקה האמריקאית אינו מעניק כל כוח למי שלא ניצח והגישה היא ש'המנצח לוקח הכול'. "אני מכיר רפובליקאנים רבים שיודעים שהקול שלהם הולך לטמיון אבל לפחות תהיה בכך מחאה".
להערכתו של פרופ' סנדלר מחאה זו יכולה לגרום לליברטיראנים להגיע לראשונה לעשרה אחוזי תמיכה, שכולם יגיעו מקולות הרפובליקאנים בשל הקרבה היחסית לעמדותיהם, בהיותם מתנגדי מיסוי ודורשי ניטרול המעורבות הממשלתית.