מנהיג ארגון הגג של יהודי צרפת מתח ביקורת על בית הכנסת הגדול של פריס, משום שזה אירח דיון בהשתתפותו של היסטוריון ימני שטוען כי ממשל וישי, ששלט בצרפת בתקופת הכיבוש הנאצי, הציל יהודים צרפתיים מהשואה.
פרנסיס קליפאת, נשיא ארגון הגג של יהודי צרפת, CRIF, אמר לסוכנות JTA כי "לא היה צריך להזמין" את ההיסטוריון אריק זמור לבית הכנסת הגדול של פריס בחודש שעבר, לדיון על התנהגותו של ממשל וישי.
בעימות מול הרב הראשי של צרפת, הרב ז'יל ברנהיים, חזר זמור על התזה שלו לגבי וישי, לפיה "היה למעשה הסכם עם השטן, שבו וישי הסגיר יהודים זרים, או לפחות איפשר לקחת אותם, בכדי להציל יהודים צרפתיים". הוא הביא כראיה את העובדה שתומכי הפשיזם תקפו את ממשל וישי, על כך שנותרו כמה יהודים בצרפת.
עשרות אלפי יהודים נמלטו לצרפת מגרמניה ומרכז אירופה לפני שגרמניה פלשה לצרפת ב-1940. זמור טוען שממשל וישי, תחת המרשל פיליפ פטן, הקריב אותם בכדי להציל את חייהם של היהודים ילידי צרפת.
פחות מהולנד, יותר מאיטליה
ואולם לדברי מוזיאון יד ושם, גורלם של היהודים הזרים לא היה שונה מהותית מזה של היהודים המקומיים. המוזיאון מציין כי ראש ממשלת וישי, פייר לאבאל, יזם את שילוחם של ילדים יהודיים ביולי, 1942. זאת, במסגרת המשלוח הקרוי על שם אצטדיון ה"ואל ד'היב" (Val D'Hiv), בו רוכזו היהודים. יותר מ-23,000 יהודים נשלחו אז למחנות המוות, רבים מהם אזרחי צרפת.
כאשר היהודים בצרפת עברו בהמוניהם לחיות במקומות מסתור, "הרשויות הגרמניות והצרפתיות הגיבו בארגון פשיטות באזורים כפריים", כתב יד ושם.
כ-22% מיהדות צרפת נספתה בשואה – פחות, מבחינת האחוזים, מאשר בהולנד או בלגיה, אבל יותר מאשר באיטליה או בבולגריה.
זמור טען ש-90% מהיהודים הצרפתיים שהסתתרו שרדו את השואה, ולדבריו הדבר נובע מההגנה שקיבלו ממשטר וישי. לעומתו, היסטוריונים אחרים טוענים ששיעור ההישרדות הגבוה של יהודים ילידי צרפת – לעומת כאלה שלא נולדו בצרפת – נבע מהקשרים שלהם ויכולת התקשורת שלהם.
'מקום לא ראוי'
הרב ברנהיים ציין כי החוקים האנטי-יהודיים של ממשל וישי לא הבחינו בין יהודים זרים למקומיים.
"לזמור הזכות להביע את דעותיו, אבל בית כנסת אינו המקום הראוי לכך משום שההגנה שלו על ממשל וישי היא עלבון לקורבנות שהממשל רצח", אמר קליפאת. "אני חושב שמנהלי בית הכנסת עשו שגיאה, טעות, שאיני יכול להבין".
ז'ק קאנה, נשיא בית הכנסת, הגיב וטען שבית הכנסת הווה מקום ראוי לעימות משום שהוא מסמל את "יהדות צרפת", וכי הרב ברנהיים הגיב בצורה "חזקה וברורה" על טענותיו של זמור.
זמור אמר ב-2010 שרוב סוחרי הסמים בצרפת הם ממוצא אפריקאי או ערבי וכי מסיבה זו, למעסיקים יש זכות להימנע מלהעסיק אנשים ממוצאים אלה. בשל אמירה זו, הוא הורשע בעבירה של שיח שנאה. עובדה זו, ביחד עם ההגנה על הפשיסטים הצרפתיים, הפכו אותו לפופולארי בחוגי הימין הקיצוני.
סמי גוזלן, מייסד המשרד הלאומי לערנות נגד אנטישמיות, הצטרף לביקורת של קליפאת, ואמר שהופעתו של זמור בפני קהל של כ-1,300 איש בבית הכנסת היתה "בלתי מתקבלת על הדעת".
זמור "הצדיק למעשה את האנטישמיות של ממשל וישי", אמר גוזלן.
במהלך הדיון אמר זמור כי "באותה תקופה היה נהוג להאמין שליהודים יש יותר מדי השפעה, שהם שולטים יתר על המידה בכלכלה, בתקשורת, בתרבות הצרפתית", וכי הדבר אכן היה "נכון חלקית".
חלק מהצרפתים, אמר, "מצאו שהיהודים מתנהגים בשחצנות של קולוניאליסט".