אור בוקר. השעון דוהר ללא רחם, ואני מטעינה את החגור של השגרה היומית: מפתחות לאוטו ולמרפאות, פלאפון (פשוט, חיוור ונחבא אל הכלים), משקפיים – זוג אחד לנהיגה וזוג אחד לקריאה - ופנקס ידני.
אני מעמיסה את החגור לתיק הצד הקורס, מכובד המסע היומי שממתין.
בשנים האחרונות אני מקדימה למרוץ היומי ארוחת בוקר זוגית, וראינו נפלאות. והרי הפליגו חז"לינו בסגולותיה של פת שחרית. והנה, עוד תימוכין לכך בספרות הרפואית. מחקר בריטי מדד מרכיבי מאזן אנרגטי ופעילויות של אנשים שאכלו ארוחת בוקר יומית של 700 קלוריות ליום עד השעה 11:00, מול כאלו שהיו בצום עד השעה 12:00.
המחקר נמשך שישה שבועות, ונמצא כי ארוחת בוקר גורמת לאנשים הסובלים מהשמנת יתר להיות פעילים יותר במהלך הבוקר. בהנחה שחוסר הפעילות עצמו הוא גורם סיכון אצל האנשים האלה, יוצא שלמרות הנטייה המבורכת של חלק מהם לצמצם בכמות האוכל שהם מכניסים לגופם – דווקא על ארוחת בוקר קלה ומסודרת לא כדאי להם לוותר.
והנה עוד הוכחה לכך שתמיד כדאי לשאוף לשביל הזהב. חוקרים מקוריאה הדרומית ערכו מחקר שבחן את שיעורי ההימצאות של ליקויי שמיעה בדרגות שונות בקרב תושבי המדינה שסווגו על פי אינדקס מסת הגוף. נמצא כי הסיכון להפרעת שמיעה בקבוצות הקיצון - תת משקל או לחילופין השמנה חולנית - היו גבוהים בהשוואה למטופלים בעלי משקל תקין. אבל ייתכן שהקשר הזה נסיבתי ולא סיבתי, כי הרי אנשים שמשקלם רחוק משביל הזהב נוטים לסבול מתחלואה גופנית, כך שאולי הפרעות השמיעה הן אך חלק מאותו מכלול.
שותות ומשטתות
בכנס החמ"ד שהתקיים לאחרונה בבנייני האומה, התבקשתי על ידי הרבנית דבורה רוזנברג והרב ד"ר אברהם ליפשיץ להיכנס לעומק הקורה ולדבר על דימוי גוף, ועל כל השלכותיו בדור המסכים אצל בני הנוער. ואכן, בדורו של משיח אנחנו עדים לעלייה תלולה בשכיחותן של הפרעות אכילה, כגון בולימיה (אכילת יתר) או אנורקסיה (אכילת חסר). הפרעות אלו קיימות בעיקר אצל נשים, וקשורות למבנה האישיות של בנות נוגה, על מעלותיו וחסרונותיו. אך לגבי שתיית יתר - אין ספק שגברים שותים יותר אלכוהול מנשים. מה שמעניין הוא שכאשר אישה נסחפת לשתייה מופרזת היא נתונה ליותר סיבוכים. כך עולה ממחקר עדכני בנושא. ושוב, חז"ל מדייקים שההתבשמות הפורימית שייכת לאגף הזכרי.
יש כמה תיאוריות שמנסות להסביר את הרגישות הגבוהה של נשים לאלכוהול. האחת היא מידות הגוף. בממוצע, נשים קטנות מגברים ומשקלן נמוך יותר, כך שריכוז האלכוהול בגופן עולה מאוד גם אחרי שתייה מועטה יחסית עקב נפח דם קטן יותר. הסיבה השנייה היא שלנשים יש יותר רקמת שומן בהשוואה לגברים, ופחות מים ברקמות הגוף. האלכוהול מסיס יותר במים מאשר בשומן ונמהל פחות אצל נשים, ולכן השפעתו חזקה הרבה יותר.
והנה, נערך מחקר מקיף כדי לדייק את הנתונים הללו. נמצא כי פירוק האלכוהול אצל נשים יעיל פחות מאשר אצל גברים דווקא בריכוזי אלכוהול גבוהים. בעקבות שתיית בירה למשל, בה יש ריכוז נמוך יחסית של אלכוהול, אין הבדל משמעותי בין המינים בהשפעה על הגוף והנפש ובתופעות הלוואי. אך לגבי שתיית יין או ויסקי המצב שונה. אותה כמות של ויסקי תגרום לרמת אלכוהול גבוהה יותר בדמה של האישה מאשר בדמו של הגבר, וההשפעות - בהתאם. עכשיו זו כבר לא תיאוריה, אלו הן עובדות מבוקרות שתואמות ככפפה ליד את אמרות חז"ל.
מזגן של ציפורים
אחת השיטות לנתק בין האלכוהוליסט לבקבוק היא פעילות גופנית בטבע. אם יתמיד המכור לטיפה המרה בפעילות ספורטיבית קלה בחיק הטבע תקופה ארוכה, הסיכוי שהוא ייגמל מהבקבוק גבוה מאוד. פעילות כזו גוררת באופן טבעי גם היחשפות מרובה לשמש. הפסוק קובע ש"שמש צדקה, ומרפא בכנפיה". האומנם עובדתית הימנעות מחשיפה לשמש מעלה את הסיכון לתמותה? אכן כן.
עשרים שנות מעקב אחרי כמעט 30 אלף נשים בשבדיה, העלו כי הימנעות מאור השמש מסוכנת כמעט כמו עישון. בממוצע התברר שחשיפה לשמש מאריכה חיים בחצי שנה עד שנתיים, דהיינו נשים שנחשפו בקביעות לשמש חיו יותר מאשר נשים במצב בריאותי וגופני דומה שכמעט שלא נחשפו לאור השמש. ואולי יש כאן משהו עמוק יותר. מי שמתחברת לאור שמש, במבט מאיר על הסביבה, מושכת אליה שפע רוחני ופיזי.
אולם השמש לעתים מרעיפה בטובה שפע חום. לאחרונה התברר שזוג חסידות נקלע לאזור בית שאן, ודווקא שם החליט לבנות את ביתו, למרות החום שמגיע עד 45 מעלות בצל, בימי חמסין. והנה, להפתעת אלו שצפו בעניין בבית החדש שנבנה בעמק החם, נצפה שהזכר מקפיד בשעות החום בצהריים להביא במקורו מים וכך הוא משקה את הגוזלים, ומתיז עליהם מים כדי לקרר אותם. החסידות הבוגרות מסוככות בכנפיהן על הגוזלים כדי להצל עליהם, ולהשיב את החום בעזרת רוח מכנפיהן.
צלם שצילם את זוג גוזלי החסידה שבקעו בטירת צבי לראשונה, גילה להפתעתו כי בנוסף להתזת המים, בשעות החום מביא הזכר במקורו חבילת קש קטנה שהטביל בשלולית מים סמוכה, ומניחה ליד הגוזלים. אני מניחה שהפעילות הזאת לא הייתה חלק מחומר הלימודים בבית הספר של החסידות, כך שיש כאן תופעה מרשימה של הסתגלות יצירתית של בעלי חיים לסביבה המשתנה.
והיה מי שהשווה את דרך מחשבתן של הציפורים הגדולות האלה לצורת החשיבה של חלוצי טירת צבי. גם הם, עשרות שנים לפני עידן המזגנים, קיררו את עצמם על ידי הצבת טפטפות מים על גגות הבתים, כאשר המים הנוזלים קיררו את החום הלוהט בתוך הבית. זוג החסידות החלוצות של טירת צבי התנהגו אם כן בדיוק כמו החלוצים הראשונים של הקיבוץ! מדהים בכל קנה מידה. פלאי הבריאה כבר אמרתי?
לתגובות: drchana2@gmail.com