'כיסופים',
אפרת ג'קסון (לנשים בלבד),
ליווי אמנותי: אורי אגוז,
הפקה ובימוי: הדס נוביק-ארמה
"ציון! ציון! תלכי כבר להתקלח... למה את עם סנדל אחד? השני נשאר בגן המשחקים?".
אפרת ג'קסון, אם לשנים עשר ילדים, מעלה מופע חדש העוסק בחיי האימהות. המופע בנוי ממונולוגים שבאים ברצף בזה אחר זה. חלקם כדיבור ישיר בינה ובין הקהל, וחלקם בעלי אופי משחקי יותר. בין המונולוגים משולבים קטעי שירה בחרוזים המבטאים בצורה הומוריסטית קלילה יותר קונפליקטים וניואנסים מחיי המשפחה הגדולה, חינוך הילדים ודילמות שמתעוררות בלב כל אמא.
אפרת נוגעת בנושאים רבים: החל מהשִכחה אחר הלידה ("ילדים, מי זרק חביתה שלמה לפח? זה בל תשחית! הא... זאת הייתי אני?"), דרך דילמות חינוכיות ("ביום ההולדת השש עשרה שלה, מצאנו על השולחן שלה חבילת סיגריות"), התמודדות עם רווקות מאוחרת, ואפילו שכול.
נקודת החולשה של המופע היא המשחק והתפאורה הלא מקצועית, שגורמת לפיזור בעיני הצופה. נקודת החוזק של המופע היא אפרת עצמה. לא בתור הדמויות שהיא מגלמת, אלא גם האישיות שלה עצמה שעולה וצפה במהלך המסע שהיא חושפת בפני הצופים: מסורה מאוד לביתה ולילדיה, רגישה להשפעתה עליהם ולחינוך הנכון והמדויק לכל אחד ואחד מהם. והנקודה המיוחדת מכולם: על אף המשפחה הגדולה שבה זכתה, השתוקקותה ומוכנותה להמשיך ולהוסיף לעולם עוד ועוד חיים, בדרכים שונות.
בדורנו, דור המימוש העצמי, מדובר רבות בבמות שונות ומגוונות על המקום הנפשי והמשמעותי שיש לתת להתפתחות האישית ולפיתוח קריירה. הדברים חשובים ונכונים. יחד עם זאת, מרענן ומרגש לשמוע אישה אמיצה שעומדת על הבמה ואומרת בפשטות שמה שממלא אותה יותר מכול הוא היותה אם.