כבר ביום הראשון לשהותו בעיר, באה לפניו אחת מתושבות המקום וטענה שיש לה דין ודברים עם אחד מגבירי העיר הנודעים.
הרב ביקש ממנה להמתין עד מחר, מפני שהוא רוצה לנוח מטורח הדרך, לסדר את חפציו ולהתיישב בדעתו. אבל האישה התעקשה ומנתה כמה סיבות טובות לכך שדין התורה חייב להתבצע בו ביום.
הרב הצעיר קרא לשמש המקומי וציווה עליו ללכת אל אותו גביר ולומר לו שהוא מוזמן לבוא כעת לדין תורה עם אותה אישה. השמש קפא על מקומו מחמת פחדו מאותו גביר. הרב שהבחין בכך זירז אותו לצאת מיד לדרך.
יצא השמש כשהוא רועד כולו מאימת הגביר החשוב. כשהגיע לפתח הבית, התגבר עליו פחדו והוא לא היה מסוגל אפילו להקיש על הדלת הגבוהה והמפוארת. הוא החל להסתובב לפני החצר אנה ואנה בעצבנות רבה. הגביר הבחין בו מבעד לחלון, קרא לו ושאל לסיבת בואו אליו ולפשר התנהגותו המוזרה.
השמש החל לגמגם ובקושי רב הסביר כי הוא בא בשליחות הרב החדש שמזמין אותו לדין תורה עם אישה פלונית בו ביום. ענה לו הגביר בפנים חמורות סבר: "לך אמור לרב שאבוא אליו בפעם אחרת, כאשר יתאפשר לי הדבר".
השליח חזר אל הרב רפאל הכהן ומסר לו את דברי הגביר. הרב שאל את האישה אם היא מוכנה להמתין עד שהגביר יתפנה מעיסוקיו, והיא השיבה כי יקשה עליה מאוד להמתין לדין תורה עמו בגלל הסיבות שמנתה. הרב לא היסס והורה מיד לשמש: "לך אמור לגביר כי האישה אינה מסכימה להמתין כלל, ולכן אני מצווה עליו בגזירת מרא דאתרא שיבוא עוד היום!".
השמש נבהל מאוד בשומעו את דברי הרב הנחרצים. הוא ידע היטב כי עשירי המבורג אינם יכולים לסבול דיבורים תקיפים כאלה, ובטח שלא מפי רב חדש וצעיר שזה עתה הגיע לכהן ברבנות בעירם. בלית ברירה הלך שוב לגביר ברגליים כושלות. כשניצב על סף ביתו ועמד מולו, לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו, וחיכה עד שהגביר ישאל: "נו, מה אמר לך הרב?"
"האישה... לא... לא מסכימה... להמתין... עליך... ל... להתייצב עוד היום... בבית הרב...", גמגם השמש.
"לך אמור לרב", אמר הגביר בהרמת קול, "כי אני הגביר של המבורג, וכי הוא עוד אורח פה. עדיין אין הוא מכיר את אנשי המקום, ואם אני אומר לו שאבוא כשיהיה לי פנאי לכך, הרי בוודאי שבכוונתי לקיים את דבריי!"
השמש הלך בזריזות לרב והודיע לו את מענה הגביר, בתקווה שהם יעשו עליו רושם והוא ידחה את דין התורה למועד אחר. הרב קם ואמר לשמש בתוקף: "לך מיד ואמור לו, כי אמנם הוא הגביר של המבורג, אבל אם אני אומר לו שיבוא היום, עליו לציית לי. ואם לא ישמע, יש לי אמצעי ושמו חרם שאוכל לשגרו אליו דרכך!"
השמש שמע את הדברים הללו והתחנן בפני הרב שישלח במקומו שליח אחר, כי הוא לא מסוגל לעשות זאת. הרב עמד על דעתו שהשמש יבצע את שליחותו גם הפעם ללא מורא.
שוב אזר השמש את חלציו והלך לגביר בפעם השלישית. הוא לא העז להביט בפני הגביר, ובקושי רב הצליח להעביר לו את דברי הרב. בתום דבריו מיהר להסתלק מבית הגביר כשהוא מזועזע ונרגש. מעולם לא עמד בניסיון כה קשה.
כעבור שעה קלה התייצב הגביר בבית הרב רפאל הכהן, הושיט לו את ידו, הציג את עצמו והכריז במאור פנים: "מזל טוב! מזל טוב! אני רואה שכבוד הרב ראוי באמת להיות רב ופוסק בעירנו!"
הרב הופתע מדברי הגביר, לחץ את ידו המושטת והנהן בראשו כדי לשמוע הסבר. הגביר החל לבאר: "כעת אספר לרב את האמת. האישה לא תבעה אותי באמת, וכל העניין היה רק ניסיון מצדנו. פרנסי העיר חששו שבגלל גילו הצעיר של הרב וחוסר ניסיונו לא יוכל לקיים את מצוות 'לא תגורו מפני איש', מפני שיש בעירנו גבירים גדולים ותקיפים. לכן רצינו לנסות את כבוד תורתו על ידי הזמנת דין תורה כבר ביום הראשון לבואו. כעת, כשראינו שהרב לא נרתע משום קושי ואי נעימות וקיים את המצווה ללא דופי וללא מורא, ראוי הוא להיות רבנו!"
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il