השבוע, בעת ביקור בטייבה, הכריזה שרת המשפטים שקד על פתיחת על בית משפט שלום ראשון בעיר ערבית.
ההכרזה מעט מוקדמת. המהלך של שקד קיבל אמנם את ברכתם של נשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור ומנהל בתי המשפט השופט מיכה שפיצר, אך עדיין לא את ברכתו המשמעותית מאוד של משרד האוצר.
בית משפט השלום העתידי בעיר אמנם מתוכנן כרגע כערכאה זוטרה שתעסוק בתביעות קטנות ותעבורה. אבל השרה שקד שוב הצדיקה את המוניטין שלה כאשת מעשה, שמצליחה להוציא לפועל בחודשים אחדים את מה שכל קודמיה יחדיו לא הספיקו בשנים ארוכות.
הקמת בית משפט בטייבה היא גם המשך של מגמה מובהקת ומרתקת במיוחד אצל שקד: שיתוף פעולה פורה במיוחד עם הציבור הערבי. אחרי שנים שבהן שום שר משפטים לא טרח להעיף מבט לעבר בתי הדין השרעיים (בתי הדין הדתיים של העדה המוסלמית בישראל), שקד משקיעה זמן ומשאבים בריענון המערכת שקפאה על שמריה. היא הקימה בית דין שרעי חדש בסכנין, ואפילו מקדמת שם כרגע מהפכה פמיניסטית קטנה ומנסה לקדם את מינויה של קאדית - שופטת אישה.
אבל השת"פ הפורה ביותר של שקד הוא עם הנציגות הערבית בלשכת עורכי הדין. חבר הוועדה לבחירת שופטים, עו"ד ח'אלד חוסני זועבי, שהוא גם יו"ר המחוז הצפוני עתיר החברים הערבים של לשכת עורכי הדין, רושם לזכותו הישגים חסרי תקדים במינוי שופטים ערבים ובקידומם. בתמורה הוא גומל לשרת המשפטים ביד רחבה במינוי שופטים שמרנים לערכאות השונות. את מחיר הידידות המופלאה הזאת משלמים כרגע חוגי המשפטנים הפרוגרסיביים, או אם תרצו - האליטה הישנה.
ראש בריא לנציבות חולה
כבר כמעט ארבע שנים מלווה עו"ד שמחה רויטמן, מהתנועה לדמוקרטיה ומשילות, את הניסיונות להקים גוף ביקורת על פרקליטות המדינה. במשך השנים הללו הוא ראה את הפרקליטים מנסים למסמס את הדיונים בהצעת החוק. כאשר כלתה אליהם הרעה, הוא ראה אותם מבקשים, ומקבלים, הזדמנות להקים את הגוף בתוך משרד המשפטים ובלי חקיקה. הוא ראה אותם מכשילים את גוף הביקורת שקם ברגע שהתברר כי מדובר בגוף רציני שמתכוון לעשות את מלאכתו נאמנה. עכשיו הוא רואה אותם מתמרנים את חברי הכנסת בחקיקת חוק שיהפוך את גוף הביקורת עליהם לדחליל חסר חשיבות. אחרי שני דיונים שהיו השבוע בוועדת החוקה של הכנסת, עו"ד רוטמן אומר כי עם החוק המתהווה "עדיף לקבור את כל העניין ולא להקים גוף פיקטיבי".
כבר כתבנו כאן כי שרת המשפטים, איילת שקד, נכנעה ללחץ של הפרקליטות ואפשרה הגשת הצעת חוק שקוברת למעשה את האפשרות לביקורת אפקטיבית על הפרקליטות. מי שמשתף פעולה, במרץ בלתי מוסבר, עם הפרקליטות במאמציה לסכל את גוף הביקורת הוא יו"ר ועדת חוקה, ח"כ ניסן סלומינסקי. מתקבל הרושם שהוא עושה ככל יכולתו כדי לסכל כל התנגדות של חברי הכנסת גם לסעיפים המגוחכים ביותר שרקחו במשרד המשפטים.
כך למשל הוחלט השבוע כי גוף הביקורת על הפרקליטים יהיה הגוף הממשלתי היחיד שהמתלוננים אליו יחויבו ללוות את תלונותיהם בתצהיר. בנוסף לצורך להחתים עורך דין על תצהיר שכזה - עם הסרבול של ההליך והעלות הכספית הנלוות לעניין - הרי שכל אי דיוק בתצהיר יכול להיחשב לעדות שקר, ועלול להוביל להליך פלילי. מסיבה זו, כדי שלא להרתיע אזרחים מלהתלונן, בעת הגשת תלונה במשטרה, במחלקה לחקירות שוטרים, בנציבות לתלונות על שופטים ואצל מבקר המדינה, אזרחים שמתלוננים אינם מחויבים לחתום על תצהיר. אך מי שירצה להתלונן על פרקליט, ייאלץ לקחת סיכון שחבריו של הפרקליט יתפלפלו בלשון התצהיר שיוגש, ימצאו בו אי דיוקים ויבואו איתו חשבון בהליך פלילי. אבל לסלומינסקי וחבריו העניין נראה הגיוני, והם נענו לדרישת הפרקליטים ללוות כל תלונה בתצהיר.
בדיון אחר שהתקיים השבוע הם אישרו דרישה נוספת – שהיועץ המשפטי לממשלה, שבעצמו מבוקר בידי הנציבות, יוסמך להחליט לגבי כל תלונה שתוגש אם היא מתייחסת לשיקול הדעת המקצועי של הפרקליט. ואם יחליט שכן - הנציב לא יוכל לחקור את התלונה. "הבעיה היא שבמצב העניינים הנוכחי", אומר עו"ד רויטמן, "מי שיסכים לקחת על עצמו את תפקיד הנציב המסורס, ממילא ברור שהוא אינו ראוי לשמש בתפקיד שכזה".
אם בכל זאת יימצא אדם ראוי שיסכים לקחת את התפקיד, ראוי שינסה לעצור את חקיקת החוק במתכונתו הנוכחית.
סדר בחברה קדישא
לפני כ-18 שנים נולד תינוק לזוג ירושלמי מחסידי גור. למרבה הצער, שלושה וחצי חודשים מאוחר יותר הלך הילד לעולמו. על פי מנהג הקהילה החרדית הירושלמית ובתוכה חסידי גור, בשעה שהולך לעולמו תינוק בן חודשים ספורים, הוריו אינם משתתפים בטקס הקבורה, לא מקימים מצבה על הקבר, לא עולים לקבר בתום השבעה ואף לא פוקדים את הקבר לאחר מכן. ואכן, התינוק הובא לקבורה ביום פטירתו, בערב שבת, ונטמן בחלקת הילדים שבהר המנוחות שבירושלים. ההורים כיבדו את מנהג הקהילה, והילד הובא לקבורה כשהם לא היו במקום. בני הזוג המשיכו והחזיקו במנהג ולא פקדו את הקבר במשך שנים ארוכות.
בחלוף הזמן החליטה המשפחה להתנתק מחצר גור ולחדול ממנהגי החסידות התקפים בה. בין השאר הם החליטו לנסות לאתר את הקבר של בנם הפעוט. כשפנו לחברה קדישא של הקהילות החסידיות בירושלים, הם נענו כי מיקום הקבר אינו ידוע. אנשי החברה קדישא הציעו להם להקים מצבת זיכרון בפינת חלקת הילדים. ההורים עשו זאת, אך מנוחת הנפש לא שבה אליהם.
תביעה שהגישו ההורים בבית משפט השלום בירושלים הצליחה לרענן את זיכרונם של אנשי החברה קדישא. זה לא היה קל. מאז פטירתו של הילד עברו כמעט שנות דור, והקברנים שטיפלו בגופת הפעוט הם קשישים של ממש. אבל עדותו של אחד מהם, יחד עם רישומים שהתגלו, הצליחו להניח את דעתו של השופט מרדכי בורשטיין כי זהו אכן מקום הקבר.
השופט פסק לזוג ההורים פיצוי של חמישים אלף שקלים על עוגמת נפש, ובשל התרשלות חברת קדישא שנמנעה מתיעוד מדויק וברור של קבורת הילד. הוא עשה זאת על פי פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, שקבע כי העובדה שקרובי משפחה אינם מתעניינים במיקום הקבר במשך שנים, אינה פוטרת את חברות קדישא מהחזקה של תיעוד בהיר ומדויק של חלקות הקבורה, כדי להמציא אותו למשפחות כאשר יידרשו.
חכמים, היזהרו מגיגולכם
כדאי לזכור - גוגל לא שוכח. הרב אליהו היישריק, שמונה זה לא מכבר לבית הדין הרבני הגדול, סיפר בריאיון שנערך איתו לפני שבע שנים בעיתון החרדי 'משפחה' על תפקידו כדיין בבית הדין הרבני. הרב אמר שכאשר הוא דן בנושא משמורת או חינוך ילדים שאחד מהוריהם חילוני והשני דתי - ברור שהילדים צריכים להתחנך אצל ההורה הדתי, אך מחשש להתערבות בג"ץ יש להסוות זאת בהנמקות אחרות.
לפני שנתיים הוא נאלץ להתפתל בוועדה של הכנסת ולהסביר שהדברים הוצאו מהקשרם. השבוע הוא נחלץ בעור שיניו מעתירה לבג"ץ שהוגשה נגד מינויו בגלל אותם דברים בדיוק.
פשרה ופישרה
מודה ועוזב ירוחם. הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, השתתף השבוע בכנס של מחוז צפון של לשכת עורכי הדין בנושא דיני משפחה. הוא הוזמן כדי להרצות בפני עורכי הדין על ערעורים הנשמעים בפני בית הדין הרבני הגדול, אך הוא ניצל את ההזדמנות גם כדי להשמיע את דעתו על התנהלותם של רבים מעורכי הדין המופיעים בפניו. הוא סיפר כי במקרים רבים עורכי הדין מסיתים את הצדדים שלא להיענות לפשרות שמציעים הדיינים, גם כאשר מדובר בדרך מהירה וטובה של בני הזוג לשעבר לסיים את הסכסוך ביניהם ולהקל את קשיי פירוק המשפחה. הביקורת בוודאי לא נעמה לאוזניהם של כל הנוכחים. אך לפחות אחד מהם ידע שהרב מכוון בין השאר אליו. ולא פחות מכך, שיש אמת בדבריו. הוא קם וסיפר שלפני כחודש הוא טען בפני הרכב שבראשו ישב הרב לאו. הדיינים הציעו פשרה, והוא התנגד וניסה לשכנע את לקוחו שלא להיענות לה. הלקוח הקשיב דווקא לדיינים. "במבט לאחור", אמר האיש, "בית הדין צדק".
תיקון
בשבוע שעבר ביקרתי כאן את הצעת החוק החדשה שתאפשר לפרקליטות שלא להעביר לידי הסנגוריה את מלוא חומר החקירה. במסגרת זו כתבתי בטעות כי על תעודות החיסיון, אלו המאפשרות היום לתביעה לא להעביר מסמכים ספציפיים כאשר יש חשש שמסירתם תפגע בביטחון המדינה או בעניין ציבור חשוב אחרי, חותמים שופטים. האמת היא שעל תעודות החיסיון חותמים שר הביטחון או השר לביטחון פנים.