"התיק של אלפסי" הוא סיפור מרתק על מפגש בין שניים שלכאורה אין ביניהם נקודת מפגש.
גרטה וייסברוט, קשישה ירושלמית אלמנה ובודדה, שמשוטטת בעיר בלילות וחווה שוב ושוב את איימי ליל הבדולח ואת פרידתה מהוריה, ומהלכת על הגבול שבין שפיות להזיה.
מנגד, רפי אלפסי, עובד סוציאלי שנשלח לנסות לשכנע אותה לעבור לבית אבות, ומתמודד עם כתם מכאיב מעברו, עם זיכרונות קשים ממשפחתו, עם בוס אטום ועם ספקות עצמיים מייסרים. אשכנזים ומזרחים, צעירים וזקנים, עיירת מצוקה וקיבוץ, ראציו ומיסטיקה, הורים וילדים, עבר ועתיד – כור ההיתוך החברתי של מדינת ישראל מתואר במבט נוקב ואנושי וברגישות גדולה.
הסופרת, מרים דובי-חזן, הסטוריונית, עתונאית וסופרת, נולדה ב-1945 במחבוא באמסטרדם, ביום בו מתה אנה פרנק. ב-1962 עלתה ארצה לבדה, בהיותה בת 17. מאז 1979 מתגוררת ברעננה.
מרים,למען הכרה בניצולי שואה, פרסמה בהולנד את ספרה הראשון בשם "יהודים ללא מספר". הספר ראה אור בעברית תחת השם "ביום שאנה פרנק מתה".
שימשה כעשר שנים יו"ר ארגון עולי הולנד בישראל וב-1998 קיבלה תואר אבירות ממלכת הולנד, על פעילותה בהתנדבות למען ניצולי שואה הולנדיים בארץ.
במשך כ-20 שנה עבדה כמנהלת מרכזי קליטה של הסוכנות היהודית, וקלטה עשרות אלפי עולים. הייתה הראשונה שקלטה את עליית יהודי אתיופיה בישראל. עבדה כשלוש שנים כאחראית על התעסוקה המוגנת של העיוורים בארץ, והייתה אחראית על 15 מועדוני עיוורים.
גם סיפור הוצאת הספרים שייסדה הוא סיפור מעניין.
"דוקוסטורי" הוציאה, במהלך פעילותה, למעלה מ-900 ספרים, מהם מאות ספרים של ניצולי שואה בשפות שונות (עברית, אנגלית, צרפתית והולנדית), שלושים מתוכם כתבה מרים בעצמה. חלקם הגדול של הסיפורים לא נחשף מעולם.
בין הסיפורים, סיפורים יוצאי דופן של ניצולי שואה, בני תשעים ומעלה, המספרים לראשונה את סיפורם, אותו לא חשפו מעולם.