אי שם, ביישוב קטן ומרוחק, גרו שני שכנים - גדעון ונמרוד. הם לא היו חברים טובים במיוחד, אבל הם הסתדרו פחות או יותר בסדר. הם אמרו זה לזה בוקר טוב וערב טוב, וחוץ מזה כל אחד חי את חייו בביתו הקטן עם משפחתו.
בוקר אחד, כשגדעון היה לבד בבית, הוא החליט להכין חביתה. הדליק את האש, הניח עליה מחבת עם מעט שמן והלך להביא ביצים מהמקרר. לפתע הטלפון הנייד שלו צלצל. "שלום גדעון, מדבר יורם, הפקיד בבנק. רציתי להודיע לך שיש לך חוב של עשרת אלפים שקלים בחשבון..."
"מה?!" הזדעק גדעון, "לא אמור להיות לי שום חוב!" יורם הפקיד הסביר לו במה מדובר, וגדעון הנסער רץ לחדר העבודה שלו כדי לחפש מסמכים שיוכיחו לפקיד שמדובר בטעות אחת גדולה. ובינתיים, על האש, מעט השמן התחמם, והתחמם, והתחמם... גדעון עדיין נבר במסמכים, כשריח עשן הגיע לאפו. "אוי!" הוא קרא, נזכר לפתע בחביתה הנשכחת. הוא ניתק את השיחה עם יורם ורץ לכיוון המטבח, אבל היה כבר מאוחר מדי. המחבת עלתה באש, האש קפצה לווילון, ומשם החלה להתפשט בחדר כולו. עשן סמיך ושחור פרץ החוצה מהחדר, ולגדעון לא נותרה ברירה אלא לברוח אל מחוץ לבית ולהזמין בדחיפות את מכבי האש.
ריח העשן הגיע גם לאפו של נמרוד, שבדיוק יצא מהבית בדרך לעבודה. "וואו, מה זה?!" הוא נבהל כשראה להבות אש פורצות מחלון המטבח של שכנו ומתחילות ללחך את השיחים בגינה שהייתה בין שני הבתים. רוח נשבה, וגרמה לאש להתפשט במהירות. לחרדתו של נמרוד, בתוך מספר שניות הלהבות אחזו בגדר שבין הבתים, ומשם הדרך לביתו הייתה קצרה.
כבר אמרנו שהשניים גרו ביישוב קטן ומרוחק, ומשאית הכיבוי שהגיעה אליהם הייתה בהתאם: קטנה וישנה מאוד.
"אין לנו הרבה מים, ואין כאן חיבור", הסביר הכבאי לשני השכנים הנסערים שעמדו בחוץ, "נעשה כל מה שאנחנו יכולים, אבל אני לא יודע אם נצליח לכבות את האש בשני הבתים לפני שתגיע תגבורת..." הוא שלף את הצינור והחל להתקדם לעבר הבית של גדעון, שם האש הייתה חזקה יותר, אבל נמרוד עצר אותו.
"אתה לא יכול להתחיל בבית שלו!" הוא קרא. "השריפה התחילה אצלו, אני לא אשם בכלום! תתחיל לכבות אצלי, ואחר כך תעבור אליו!".
"אבל אצלו השריפה רק התחילה, ייקח לה זמן עד שהיא תתפשט!" אמר גדעון הנסער, "אם לא תכבה את הבית שלי קודם, הוא יישרף לגמרי! אתה חייב להתחיל ממני!" והוא נעמד בדרכו של הכבאי כדי שלא יעבור לכבות אצל שכנו.
"שלא תעז להפריע לו לכבות אצלי!" צעק נמרוד, ודחף את גדעון הצידה. אבל גדעון היה אדם חזק, והוא חזר למקומו ותפס בזרועו של הכבאי. "אתה חייב לכבות אצלי קודם! אין מצב שאתה מכבה אצלו!"
"חברים, תנו לי לעבור!" התחנן הכבאי, "אם תפריעו לי בעבודה זה לא יעזור לאף אחד מכם!" אבל זה לא עזר. שני השכנים פשוט לא נתנו לכבאי לעבוד, וכשכבאית התגבורת הגיעה, היא מצאה שריפה שהספיקה להתפשט כבר לחורשה הסמוכה. לקח שעות ארוכות לכבות אותה - ומהבתים של גדעון ונמרוד נשארו רק שרידים מפוחמים.
כן, ככה זה עם אש, וככה זה עם מחלוקת, ידידיי. שנזכה להרבות באהבת חינם!