תנו לשבות בשקט

"בשבת הציפורים שרות מרוב שמחה/ בשבת אין שיעורים/ זה יום של מנוחה", כתב אהוד מנור לפני שנים. אבל מאז השתנו כמה דברים במציאות הישראלית.

שבת הפכה ליום של קניות וקניונים, יום שמשוריין להזמנת רהיטים, מכשירי חשמל, ביגוד ואפילו סיבוב שבועי בסופר. בשביל חלק נרחב מהאוכלוסייה שבת היא יום של צרכנות, ומי ששר מרוב שמחה הם בעלי ההון. בתווך נמצאים אלפי עובדים, בדרך כלל השכבה היותר מוחלשת של החברה, שבשבילם שבת היא סתם יום של חול. לא קדושה ולא משפחה, ובוודאי שלא הזדמנות להחליף כוח לשבוע חדש.

העסקים שמעל לחוק

המאבק על צביונה היהודי של מדינת ישראל עמד במשך שנים רבות על סדר יומן של המפלגות הדתיות. בשנת תשנ"ט פרשה יהדות התורה מהקואליציה בשל העברת משחן של חברת חשמל בשבת. בשנת תשל"ו נפלה ממשלה בישראל, אחרי ש'החזית הדתית התורתית' הגישה הצעת אי אמון על כך שחלק משריה לא הספיקו לשוב לביתם לפני שבת, לאחר טקס קבלת מטוסי F‑15 הראשונים. אבל נדמה כי מאבקי השבת שייכים להיסטוריה. בשנים האחרונות נטשו המפלגות האלה את השבת והותירו את הזירה לשחיקה איטית של הסטטוס-קוו ולאפליית שומרי השבת בשדות שונים כמו ספורט, תקשורת ומסחר.

מי שמבקשים למלא את הוואקום שנוצר הם בעלי עסקים ואישי ציבור שמנסים לעצור את ההידרדרות בכל הקשור למסחר בשבת. אלה פועלים לא ממניעים דתיים, אלא ממניעים סוציאליים-חברתיים. הם מאגדים איתם את כל מי שמוכן לשתף פעולה: ארגוני עובדים וסוחרים, משפטנים ופעילים חברתיים, חילוניים ודתיים. לקואליציה הזו, שהוקמה לפני שנה בדיוק, קוראים 'שבת שוויון'.

אנחנו מתכנסים במשרדי ארגון 'כוח לעובדים' בתל אביב. המארח הוא שי כהן, מנכ"ל הארגון, שמייצג 25 אלף עובדים ובהם נהגים בתחבורה הציבורית, מטפלות במשפחתוני תמ"ת ובתי ספר פרטיים. לידו מתיישב יאיר קורח, יו"ר התאחדות הסוחרים הכללית והעצמאיים בישראל, ארגון שנוסד לפני כמעט 100 שנים בתל אביב הקטנה והיום מאגד קמעונאים וסוחרים מכל רחבי הארץ. ייתכן שבקונסטלציות אחרות כהן וקורח היו יושבים משני עברי השולחן, מנהלים משא ומתן ומגינים על אינטרסים מנוגדים. כאן הם משתפים פעולה. הארגון של קורח מוזמן לכנסת כשנחקקים חוקים שיש להם השלכה על הסוחרים או הקמעונאים. היום הוא מוביל גם מאבקים משפטיים למען סגירת בתי עסק שפתוחים בשבת.

"אני בעל מכולת פשוט, לא מסתדר עם חשבון, בחיי", כך אומר השלישי שבחבורה, קובי ברימר, הוותיק מביניהם במאבק נגד העסקים הגדולים שפתוחים בשבת. המאבק של ברימר התחיל ביום שני אחד, לפני תשע שנים וחצי, כאשר קיבל דו"ח מפקח עירייה לאחר שסגר את המכולת שלו ברחוב שיינקין בתל אביב בשעה תשע בערב ולא בשעה שבע, כפי שנדרש ממנו. "למחרת ראש העיר ישב בקפה מול המכולת שלי. שאלתי אותו: ראש העיר, למה אני צריך לסגור בשבע כשמהצדדים שלי יש am:pm וטיב טעם, שפתוחים 24 שעות, שבעה ימים בשבוע? הוא אמר: אותך אני אסגור ראשון".

ברימר לא בזבז זמן ופנה לעו"ד דוד שוב שייצג אותו מול העירייה. המאבק, כאמור, לא היה קשור בשמירת השבת אלא באפליה של העסקים הגדולים מול הקטנים בכל התחומים. "יש בישראל חוקים שמתנים רישיון עסק בכל מיני תנאים. לא יכול להיות שלסופר של 200‑300 מ"ר לא יהיה פח בגודל המתאים או ברז כיבוי אש. לא יכול להיות שסופר גדול יכניס סחורה מרחוב ראשי בלי כניסה אחורית למשאיות. אבל הם עומדים באמצע דיזנגוף עם המשאיות שלהם ופורקים סחורה כי ראש העיר מרשה. אם את תעמדי עם הרכב שלך, הרפורט כבר יישלח אלייך בדואר".

ברימר חש על בשרו את כוחן של הרשתות הגדולות. אחרי שפתח במאבק שלו, חברות גדולות הפסיקו לעבוד איתו. החברה שנתנה לו חסות על שלט החנות שלו הורידה אותו, "והיו גם התנכלויות של עבריינים". הטענה על קשר הון-שלטון שאותה הוא טוען בפה מלא, אינה נעצרת כאן. היא תישמע מפיהם של הנוכחים גם בקשר לחוסר המעש של חברי הכנסת לגבי סגירת מרכזי המסחר בשבת. מי רוצה להתעסק עם בעלי ההון ולחתוך להם אחוז ניכר מהרווח? אף אחד, גם לא חברי כנסת.

אנחנו לא קצת מערבבים בין מאבקי השבת למאבק של חנויות קטנות ברשתות גדולות? כי גם בלי מסחר בשבת, הטמבוריות לא כל כך מרוויחות בגלל הרשתות הגדולות.

"לא נכון, זה מאבק על השבת. הום סנטר חיסל את הטמבוריות בכך שהוא פתוח בשבת. הוא לא זול מהם, הוא הרבה יותר יקר. אין היום בתי מרקחת קטנים ופרפורמריות, הסופר פארם בלע אותם. הוא מנצל את הרישיון שלו למכירת תרופות כדי למכור קורנפלקס וקפה במבצעים. הם שוברים את החוק ואף אחד לא בא לאכוף את זה. יש עבריינות והם מצליחים לחסל את הכול".

ברימר מוסיף שליד המכולת שלו פתחו גם סניף של רשת ששומרת שבת. "אין לי מילה עליהם. הם מוכרים הרבה יותר זול ממני ויש להם פי מאה מבחר. אני יכול להתחרות בהם ביחס האישי, בזה שאני רושם, אני אשרוד. אבל אני לא יכול לנצח עסק שהוא עבריין. אדם פרטי לא יכול לעמוד מול משפחת פשע".

המאבק חוצה את גבולות תל אביב

ברימר וקורח מתארים אכיפה לא יעילה, הכוללת 13 פקחים בלבד שאחראים על מתן קנסות לכל בתי המסחר ברחבי הארץ. ברימר מספר שאם כבר ניתנים קנסות על מסחר בשבת והם מצטברים לכמה מיליונים, בעת הדיון בבית המשפט הם מתכווצים לכמה אלפים בלבד, "אז זה משתלם להם". נגד ברימר מתנהלות כרגע כמה תביעות דיבה. הוא איננו מתבייש לקרוא לבעלי ההון בשמות קשים. "הם מעידים על עצמם שהם רוצים להיות עבריינים סדרתיים ומועדים". בסופו של דבר, הוא אומר, בעלי הרשתות לא היו רוצים שיהיה היתר גורף לפתיחת עסקים בשבת, "ברגע שמסחר בשבת יהיה מותר על פי חוק, אז זה לא ישתלם לרשתות שפתוחות בשבת. תחשבי שרמי לוי פתוח בשבת, ויקטורי. מי צריך את am:pm? הוא חי רק משבת או מהלילות".

למאבקו של ברימר הצטרפו כמה ארגונים שמאגדים בעלי עסקים ועצמאיים. הם הגישו עתירה מנהלתית לבית המשפט בתל אביב. התיק התגלגל שלוש שנים, עד שהשופטת פרשה והעבירה אותו לשופטת אחרת. "לפני הפסק", משחזר קורח, שארגונו היה מהמצטרפים לעתירה, "השופטת הציעה לנו לסגת מהעתירה. היו גופים שנסוגו, אנחנו לא. הטענות שלנו נפסלו על הסף, והיינו צריכים לשלם הוצאות משפט בסך 75 אלף שקלים". קורח משתף בעוגמת הנפש: "אפילו לא קראתי את הפסק. ככה מטפלים בתיק שנמצא שלוש שנים על שולחן בית המשפט? אי אפשר להבין שמדובר על פניו בעבירה בוטה על החוק?". העותרים ערערו לבית המשפט העליון, ופסק הדין התהפך. "השופטים אמרו 'חוק זה חוק ויש לקיימו'. הם אמרו שאם עיריית תל אביב רוצה לאפשר פעילות של מסחר בשבת, שתשנה את חוק העזר העירוני".

הפסיקה אפשרה למועצת העיר לקדם ניסוח של חוק עזר חדש, אך החוק היה טעון אישור של שר הפנים דאז, גדעון סער. "הוא הוציא מסמך מנומק מכל הזוויות, שלא אִפשר להם לאשר את החוק. אבל לצערנו הרב, דרכו הפוליטית הסתיימה ועיריית תל אביב ניצלה את המשבר הזה, ניסחה חוק אחר בתיקונים קלים והגישה אותו לשר הפנים החדש - נתניהו. לראש הממשלה לא היה זמן להתעסק בזה, והחוק קובע שברגע ששר הפנים לא מודיע על כך שהוא דוחה את נוסח החוק - הוא מתקבל". היום עשרות עסקים בתל אביב פתוחים בשבתות. "זה פרס לעבריינים", אומר ברימר, "ראש העיר לא אמר 'אתם הפרתם את החוק, אתכם אני סוגר, ניתן למישהו אחר לפתוח'. הוא נתן לאלה שפתחו בשבת גם לפני חוק העזר העירוני להמשיך ולפעול".

מי שחושב שתל אביב בעניין הזה היא אקס-טריטוריה ושהדברים לא יגיעו לרחובו ולחנותו - טועה. היום מתנהל מאבק על הנושא גם באשדוד. סוחרי העיר עתרו יחד עם 'שבת שוויון' לבית המשפט המחוזי נגד ראש העיר ושני מתחמי מסחר שפועלים בשבת בעיר. הם טוענים כי הפעילות המסחרית בשבת מסכנת את המשך קיומם. גם סוחרי כפר סבא פנו לאחרונה לקואליציית 'שבת שוויון' בבקשה לסיוע עקב פתיחת קניון חדש בעיר – 'אושילנד', ובו מתחם מסחרי הפועל גם בשבת. הקואליציה מתארגנת להגשת עתירה ובמקביל מפעילה לחץ כדי לייתר את ההליכים המשפטיים ולהביא לסגירת המקום בשבת. "כל הארץ התעוררה בעניין הזה של מסחר קמעונאי בשבת", אומר קורח ומקווה שהפעולות שהם נוקטים יגרמו לכך שהמסחר ייעצר באופן מוחלט, "בתוך הערים לפחות".

"הם רוצים שניעלם להם מהעיניים"

למרות השחיקה בסטטוס-קוו בנוגע למסחר בתוך הערים, הרי שמרבית המסחר בשבתות מתרחש במתחמי ענק מחוץ לערים. כל השותפים לשיחה מסכימים שקניות גדולות עושים פעם בשבוע. ואם יש סופר גדול שפתוח בשבת, איש לא יעשה את הקנייה שלו שוב ביום חול, כך שמתחמי המסחר שמחוץ לערים חונקים את הסוחרים הקטנים בדיוק כמו החנויות שבמרכזן. "אנחנו מסתכלים על הדברים בעיניים פקוחות", מסביר קורח, "אנחנו צריכים לשמור על הפרהסיה שהיא ברובה בתוך הערים. אנחנו לא יכולים להתעלם מתרבות שהשתרשה ב‑30 שנה האחרונות של קניות מחוץ לערים. בזמנו ניסו להיאבק על זה, אבל הניסיונות לא צלחו".

ברימר חולק. "תגידי, רוצים לפנות את עמונה. זה ריאלי? אם רוצים לסגור מתחם מסוים אז שיביאו גדוד של חיילים או שוטרים ויסגרו. או שזה חוק או שזה צחוק. לא יכול להיות שיש מי שהוא מעל לחוק ואין מי שיפקח עליו". ברימר עורך רישום מדוקדק של קשרי הון-שלטון. הוא טוען כי גם חברים מאוד סוציאליסטים במפלגת העבודה אינם תומכים בקואליציית 'שבת שוויון', זאת בשל קשריהם עם הקיבוצים, שרבים משטחי המסחר האלה מתנהלים בתחומם. "יש כאן הפקרות. מדביקים לך מדבקה של כפייה דתית וכולם רוצים להתרחק מזה, ואני אומר הפוך: אני יהודי, אני מסורתי. היום היחיד שאני יכול לראות את הבנות שלי הוא שבת. אם לא, מתי אני אראה אותן? גם את זה הם רוצים לגזול לי, למה? להפוך את כולנו לפועלים של 21 שקל בשעה עם הראש למטה? אני מאוד מאושר בעסק הקטן שלי. אנחנו, האנשים הקטנים, קמים בחמש בבוקר, מסיימים בתשע בלילה. יש לנו כוח למאבקים? מה בעל מכולת רוצה? שלא תשלח לו את מס הכנסה, זהו".

המאבק מבחינת ברימר הוא מאבק של הגדולים בקטנים, מאבק שיש בו גם גזענות וגם שנאת דת. "לפני כמה חודשים תקפו את אבא שלי, יהודי בן 84. נתנו לו אגרוף בראש כי הוא מהמאבק למען השבת. אנחנו חסרי אונים. אנחנו עומדים מול מערכת גדולה שכל מה שהם היו רוצים זה שניעלם להם מהעיניים".

כהן, שאמון על ייצוג העובדים, מסביר שיש כאן גם ניצול ציני של העובדים הכי חלשים בחברה. "במפעל באשקלון החתימו את העובדים שהם לא יהודים, כי אין למפעל היתר להעסקת יהודים בשבת. הם עובדים שבעה ימים בשבוע במשמרות, והמנהלים התארגנו מראש למצב שבו יבוא פקח בשבת. חלק מהעובדים גם ככה נמצאים במשבר זהות מסוים. מדובר על עולים מאתיופיה ועולים מחבר העמים, שאצלם נושא היהדות הוא מורכב".

מנקודת המבט של העובד, אומר כהן, מסחר מחוץ לערים או בתוכן הוא היינו הך. "כשזה נוגע לעובד, אין לו בחירה. הוא צריך לעבוד ולהתפרנס. זכות הבחירה או הגמישות היא לעשירים או לחזקים. ראינו את זה בשוק הסלולרי, בשירותי הכבלים והלוויין, הגדול תמיד מצליח לעבור דרך הסדקים ודרך החלון".

מי שמבקש הוכחה לא צריך לחפש הרבה. בנושא הזה נוצרים סכסוכים חדשות לבקרים ועולים לכותרות. לפני שנה, למשל, נודע שמתחם 'שרונה מרקט' התל-אביבי הכריח אחד מבעלי העסקים אצלו לפתוח בשבת. מאוחר יותר, בגלל הלחץ הציבורי, הוא חזר בו. הלחץ הזה מתנקז בסופו של דבר אל העובד הקטן שנאלץ להגיד כן למעסיק, או אפילו לבחור להביא עוד פרנסה הביתה ולא לנוח.

כהן לוקח את העניין למקום נוסף: "אנחנו עובדים כל הזמן כדי לבצע כמה שיותר פעולות קנייה ברשתות כמה שיותר גדולות, שיקבלו כמה שיותר רווח. זה המצב. גם לצרכנים שצריכים לכתת רגליהם במרכזי קניות זה לא חופש. זו עבודה קשה. זכותו של האדם העובד גם ליותר שעות פנאי במשך השבוע. שהוא לא יצטרך ללכת קילומטרים כדי לצרוך עוד משהו לילד, שתהיה לנו את האפשרות הזאת גם באמצע השבוע. בכל הצעות החקיקה שנידונות היום מטופל גם הנושא הזה, של חופש ביום ראשון או שישי ושל תשומת לב לשמירה על שעות עבודה ומנוחה בכל ימות השבוע".

האינטרס העסקי של הח"כים

אמרתם שהרבה אנשים תומכים באי עבודה בשבת. אבל יש סקר של עמותת חדו"ש טוען ש‑76 אחוזים מהיהודים תומכים במסחר בשבת.

בני שיחי לא ממש מאמינים לתנועת חדו"ש ולנתונים שהיא מציגה.

אז נניח שהשכנה שלך, קובי, שהיא בת 80 ונגמר לה החלב לקפה בשבת בבוקר, רוצה לרדת למטה ולקנות. היא בסך הכול רוצה חלב.

ברימר: "ואני רוצה שביום שבת יפתחו את הדואר והבנק".

קורח: "ולמה לא משרד הפנים ומשרד הרישוי? אין לי זמן לעשות טסט לאוטו ולא להוציא דרכון".

אתם לא יכולים להתכחש לכך שיש אחוז גדול בעם שרוצה לעשות את הקניות שלו בשבת. אז אם החוק לא מאפשר את זה כרגע, אפשר לשנות את החוק, אבל לא לסגור אלא לפתוח עסקים.

כהן: "ראשית, נכון וטוב להנהיג אנשים גם כשיש להם מיסקונספציה. מותר להוביל אותם למקום מסוים גם אם יש לו פחות אהדה בציבור. שנית, יש סקר מפורסם שעורכים בישראל פעם בשנתיים או שנתיים וחצי וקוראים לו הבחירות לכנסת, והוא בעיניי הסקר הכי אמין. לפי הסקר הזה, העמדה הרשמית של הרוב המוחלט ממפלגות הקואליציה ועוד שתיים-שלוש מפלגות באופוזיציה, היא נגד עבודה בשבת".

אז למה הנבחרים כמעט לא עושים דבר בנושא?

"כי יש להם אינטרס עסקי גדול. באמת נשאלת השאלה אצל מי עובדים הפוליטיקאים שלנו. לא ציפיתי מש"ס ומהבית היהודי לדאוג קודם כול לזכויות עובדים, אבל הייתי בטוח שיש לי שותפים לסמוך עליהם. אדם דתי רואה את השבת אחרת ממני, אבל ברור שהעניין הסוציאלי הוא חלק מהדרך שבה הוא רואה את הדברים. יש פוליטיקאים שמשרתים את בעלי ההון מרצון ומתוך אידיאולוגיה. אז זה בסדר אידיאולוגיה ימנית כלכלית, אבל אל תשקרו לציבור".

ברימר: "בכל שבוע אנחנו שרים לשבת 'לא תבושי ולא תיכלמי' והיא מאוד מתביישת בנו. אם כל הח"כים הדתיים יעמדו כחומה בצורה ויגידו: אנחנו נבחרנו בשביל השבת, אבל בשביל השבת ולא התקציבים ולא הישיבות, אני מבטיח לך שכל החילונים וכל המסורתיים יהיו מאחוריהם, אנשים יתחברו לזה".

קורח לא מסכים לקביעה הזאת של ברימר, הוא חושב שהתיוג של המאבק כמאבק של דתיים יכול להזיק לו. בשטח נעשות כמה פעולות שמובילים ח"כים שונים, לא ממפלגות דתיות. הללו משתלבות בעשייה המשפטית של הקואליציה. קורח מסביר: "המדינה נדרשה לתת תשובה לאחת העתירות של הקואליציה שמונחת על שולחנו של בית המשפט העליון, בדרישה לאכוף את החוק. המדינה ביקשה לקבל ארכה ועוד ארכה וקיבלה, ואז הוזהרה שעליה לתת תשובה". בסופו של עניין הקימה הממשלה לפני חצי שנה ועדת מנכ"לים שתדון בסוגיה ותציג לה את מסקנותיה. המנכ"לים כבר שמעו את אנשי הקואליציה ואת הסוחרים התומכים במסחר בשבת, ולמרות שחלפה חצי השנה המוקצבת, הם טרם העבירו את מסקנותיהם. "דיברנו עם כולם. רובם היו מאוד אוהדים במהות את הנושא, חלקם הגדול אנשים דתיים", אומר קורח. למרות זאת, אנשי הקואליציה אינם מצפים לבשורה. "נראה לנו שההחלטה שתתקבל תהיה מאוד אנמית".

כהן: "ועדת מנכ"לים היא כלי ביצועי או כלי להגיד שאין אומץ ציבורי לעשות מהלך. יש פה מסמוס של הדברים. הרי אין כאן צורך בכלי ביצועי. יש כאן את הדבר השני". לפני כמה שבועות עבר בקריאה ראשונה התיקון של חברי הכנסת עליזה לביא ומיקי זוהר לחוק שעות עבודה ומנוחה, לפיו לא רק אדם ששומר תורה ומצוות יוכל לא לעבוד בשבת, אלא גם אדם שאינו שומר שבת יוכל לסרב לעבוד בשבת בלי להסתכן בפיטורין. לפני כחודש גם עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעתו של חבר הכנסת אלי כהן, לפיה שישה ימי ראשון בשנה האזרחית הבאה יהיו ימי חופש. גם החוק הזה, כך מקווים אנשי הקואליציה, כמו גם יוזם החוק, יוריד הרבה לחץ מהצורך למכור ולקנות בשבת. במקביל לאלה מתנהלת יוזמת חקיקה של ארבעה חברי כנסת, רחל עזריה, מיקי זוהר, פרופ' מנואל טרכטנברג ואלעזר שטרן, ובה מנסים לקדם פתיחת מקומות בידור ובילוי בשבת וכנגדם סגירת המסחר. בנושא תחבורה ציבורית בשבת הם בונים על פשרה.

קורח: "דיברנו עם טרכטנברג לפני שבועיים, הוא מאוד קואופרטיבי ורוצה לפתור את הבעיה. אני חושב שהוא יוביל לתוצאה חיובית בנושא".

מקומות בילוי תמורת סגירת עסקים

אחד השותפים לקואליציית 'שבת שוויון' הוא פרופ' יובל אלבשן, משפטן ודיקן הפקולטה לפיתוח חברתי בקריה האקדמית אונו. אלבשן פעיל שנים רבות בסוגיית העבודה בשבת. "אני עדיין רואה את עצמי עורך דין קהילתי, וכחלק מזה את הדאגה לזכויות העובדים המוחלשים ביותר".

פרופ' אלבשן מספר כי הוא נחשף לניצול העובדים המוחלשים בכך שהם הוכרחו לעבוד שבעה ימים בשבוע, אבל אז נוכח לדעת שלפעמים העובדים עצמם תומכים בכך, בין אם בגלל המעבידים שמניעים אותם לעשות כן, ובין אם הם עצמם רוצים להרוויח יותר כסף. אלבשן לא מתבלבל: "המאבק הזה הוא פטרנליסטי, אנחנו לא מקבלים את רצון העובדים שמבקשים לעבוד שבעה ימים בשבוע. הרי אנשים היו מוכנים לעבוד בסדנאות זיעה וגם להביא את בנם בן השש שיעבוד איתם". לדברי פרופ' אלבשן, חברה איננה מקדשת את כל רצונותיו של הפרט. "אנחנו לא מכבדים, למשל, את רצונו של מי שרוצה לשלוח יד בנפשו", לחברה יש ערכים משלה.

פרופ' אלבשן תומך בכך שכל מקומות המסחר ייסגרו בשבת, ותמורת זאת ייפתחו מקומות הבילוי ותסופק בשבת תחבורה ציבורית, אפילו חינמית. התחבורה לא צריכה לעבור בשכונות דתיות, אבל כן לתת אפשרות לאנשים שרוצים בכך לצאת ולבלות בים למשל.

אם אתה פותח בתי קולנוע ותיאטראות בשבת, הרי שיש לך עובדים בשבת.

"תמורת זאת המקומות האלה יהיו סגורים ביום אחר בשבוע. זה מה שקורה באירופה".

האם מה שאתה מציע הוא לא מדרון חלקלק? הרי אם בית הקולנוע פתוח, גם הקיוסק שלידו יהיה פתוח וכן הלאה.

"המצב הקיים היום הוא הכי רע שיש. כמעט הכול פתוח, הדברים לא מאורגנים ויש פגיעה בזכויות העובדים. צריך לעשות סדר ולתת רישיונות לפתיחת עסקים למי שעומדים בתנאים". אגב, אומר פרופ' אלבשן, במקומות רבים ברחבי העולם הבידור בשבת הוא ללא עלות. ניתן לרכוש כרטיסים לפני שבת או בצאתה, וליהנות מבידור ללא העסקה בשבת.

האם הפתרונות שמונחים על סדר היום ישימים?

התשובה של פרופ' אלבשן מורכבת. הוא אומר שהדיבור של שני הצדדים, הן הדתי והן החילוני, כרוך לפעמים באינטרסים כלכליים. הוא היה מעדיף שהפתרון יתרחש בדרך של אמנה חברתית, גם בשיתוף הציבור וגם בהבאה של הדברים לידי חקיקה. "הציבור הדתי והמסורתי צריך להבין שהציבור החילוני מרגיש שהוא תחת מתקפה. אני עושה נפשות לחוק הזה כבר שנים, והוא יעבור רק אם רוב האנשים במדינה, שהם, בניגוד לדימוי, אינם שומרי שבת, לא ירגישו שהם תחת לחץ". פרופ' אלבשן לא אוהב להרגיש חסר אונים מול המציאות, "אבל השאלה היא כמה המנהיגות שלנו מוכנה לעשות מעשה. לצערי, אני לא רואה היום מנהיגים שיעשו את זה". אבל הוא בכל זאת אופטימי, "כי אני יודע שבסוף יבוא המנהיג שיעשה את הדבר האמיתי".

ofralax@gmail.com