כתב האישום בעבירות התעללות שהוגש השבוע נגד שישה מורים בבית הספר 'תלמוד תורה מחזיקי הדת דחסידי בעלזא' בתל אביב הוא חסר תקדים.
ראשית, בשל היקפו: בכתב האישום נמנים עשרים ושניים נפגעים, כולם משני מחזורים עוקבים בבית הספר, שהפלילו כמעט את כל מוריהם, שנה אחר שנה, מהמלמד של הגן ועד זה שהיה מופקד עליהם בכיתה ו'. רק המלמד של כיתה א' הצליח לצאת מהפרשה ללא רבב. שנית, בשל פרשנות משפטית מרחיבה מאוד של שתי עבירות בחוק העונשין - "התעללות בקטין על ידי אחראי" ו"תקיפת קטין בידי אחראי, הגורמת חבלה".
הפרשנות הרחבה של הסעיפים הללו, שרואה בכל עונש גופני של מורה או הורה עבירה פלילית, הולכת ותופסת תאוצה, ונראה כי פרקליטות מחוז תל אביב, שהגישה את כתבי האישום, המשיכה במגמה בצעד גדול קדימה. בלי חוכמה יתרה היא עשתה זאת דווקא בבית ספר חרדי, ששיטות החינוך המקובלות בו הן שמרניות, לטוב ולרע. בכך פתחה הפרקליטות את שערי הגיהינום המשפטי למאות אנשי חינוך במגזר החרדי.
בלב הפרשה ניצב המלמד של כיתה ג', זה שבשלו החל הסער הגדול הזה ושנגדו צריך היה להגיש כתב אישום חמור. גם על התעללות קשה בילדים – על פי כתב האישום הוא נהג בהם בסדיזם תוך שהוא כולא אותם למשל במקפיא של חדר האוכל, או דוחף אל פיהם כף מלאה בפלפל שחור, ועוד מיני התעללות במסווה של עונשים חינוכיים. הוא אותר כגורם בעייתי בבית הספר כבר לפני שנים, ופוטר מהמוסד. אך לב הפרשה הוא האישומים המייחסים לו עבירות מין חמורות. כך גם החלה חקירת המשטרה שחשפה לכאורה מסכת מצערת של פדופיל שהסתנן אל מערכת החינוך, ובמשך שנתיים עשה שמות בילדים שהופקדו בידיו.
כאן הפרשה הייתה צריכה גם להתמצות. אך משהחלו לחקור את עבירות המין, צפו ועלו סיפורים על התעללויות אחרות של החשוד. בעת שעסקו בהתעללויות משמעותיות, לא הרפו ודקדקו איתו גם בעונשים גופניים קלים מאוד שנהג להטיל על תלמידיו. ומשדקדקו אתו כחוט השערה, דקדקו גם עם שאר המורים במוסד, מורים נורמטיביים, לעתים כאלו שמחנכים כבר שני דורות ויותר, בשיטות שאמנם כבר לא מקובלות בצפון תל אביב ובמערב ראשון לציון, אבל בירושלים ובבני ברק נחשבות ללגיטימיות, נאורות ויעילות.
והיכן אתם עומדים בפרשה? סביר להניח שגם אתם מסתייגים ממכה קלה על היד בסרגל או מצביטה. ייתכן שגם בעיטה מתחת לשולחן כדי להשתיק תלמיד שמדבר לא מתקבלת אצלכם כמשובה חיננית של מורה. ומה בדבר סעיף האישום הבא, המתאר בכתב האישום את אחד ממעשי ההתעללות הפליליים: "אגב תפקידו כאחראי חדר אוכל בבית ספר, כפה נאשם על ה"ה (אחד מהתלמידים) לאכול את האוכל המוגש לו, בניגוד לרצונו וחרף בכיו".
פרפורי הגסיסה של הנציבות
בתום תקופה סוערת הצליחו פרקליטי המדינה לרשום לעצמם הישגים נאים במאבקם למניעת ביקורת אפקטיבית על מחדלי פרקליטים ועל פרקליטים שסרחו. ועדת החוקה, חוק ומשפט, בראשותו של ח"כ ניסן סלומינסקי, כמעט סיימה השבוע את הליך החקיקה הממשלתי לעיגונה של נציבות הביקורת על מערכות התביעה בחוק, כשהיא מכינה לקריאה שנייה ושלישית חוק מסורס שמייתר למעשה את קיומה של הנציבות. הנציבה הנוכחית, השופטת הילה גרסטל, התפטרה בעוד מועד, רגע אחרי ששרת המשפטים שקד הגישה את הצעת החוק האומללה, ורגע לפני שסלומינסקי הפך אותה לאומללה עוד יותר.
במקצה השיפורים האחרון שנערך השבוע הגיעו חברי הכנסת והפרקליטים לפשרה. בשבוע שעבר דיווחנו כאן שחברי הכנסת הסכימו לחייב כל אדם שמתלונן על פרקליט בהגשת תצהיר, ובכך להקשות בפרוצדורה נוספת הכרוכה בעלויות כספיות, ובמיוחד כזו שעלולה לחשוף את מגיש התלונה לתביעה פלילית מצד חבריו של אותו פרקליט לעבודה. זאת במקרה שהם יחליטו כי התצהיר אינו מדויק.
השבוע הסכימו הפרקליטים לסגת מעט: הגשת התצהיר לא תחויב בחוק, אלא תהיה תלויה בשיקול דעתו של הנציב. מה שנותר לפרקליטות הוא לנסות להמשיך ולסכל כל מינוי של נציב חזק מדי, שיתעקש לפטור מתלוננים בתיקים רגישים מדי מהגשת תצהיר. אבל גם אם הנציב יתעקש לוותר על התצהיר, על פי החוק תמיד יהיה הדבר נתון למשא ומתן בינו ובין מי שעומד בראש התביעה הכללית - היועץ המשפטי לממשלה. על פי החוק, במקרה שהנציב לא יהיה ממושמע דיו, היועץ תמיד יוכל לקבוע כי מדובר בתלונה העוסקת בשיקול דעתו של הפרקליט, ולמנוע את המשך הטיפול.
אבל הוויתור הקטן של הפרקליטים כמובן לא ניתן בחינם. בניגוד להבטחתה המפורשת של שקד לגרסטל ולציבור, הביקורת המערכתית לא תופקד בשנה הקרובה לניסיון בידי הנציבות. סלומינסקי העניק אותה לצמיתות למבקר המדינה, גוף שהרשות לערוך ביקורת מערכתית לפרקליטות כבר הייתה ממילא בידיו. או במילים אחרות, ביקורת מערכתית של הפרקליטות על ידי גוף שנועד לכך במיוחד, תחום שהנציבות בראשותה של גרסטל הצטיינה בו, ירדה לגמרי מהפרק.
אחד הדו"חות החשובים שגרסטל הספיקה לכתוב בטרם סוכלה, היה על החשד לכשלים חמורים בקשר שבין המכון הלאומי לרפואה משפטית ובין הפרקליטות. כנראה מדובר בדו"ח חמור במיוחד. המילה "כנראה" נכתבה משום שהיועץ המשפטי לממשלה מסייע לפרקליטים שעתרו נגד פרסום הדו"ח למשוך את הדיון המשפטי עד למינויו של נציב חדש - שמי יודע, אולי יסכים לגניזתו. היועמ"ש אסר בזמנו על גרסטל להשיב בעצמה לעתירה של הפרקליטים, והחליט כי אנשיו הם שייצגו אותה בבג"ץ. אבל אנשיו מבקשים שוב ושוב לדחות את הדיון. הפרקליטים העותרים כמובן שאינם מתנגדים לדחיות.
היועץ המשפטי לממשלה הוא גם זה שסיכל את הניסיון של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לקחת הלאה דו"ח אחר של הנציבה גרסטל באותו עניין.
כזכור, ארבע פרקליטוֹת מפרקליטות המדינה ניסו לשנות תצהיר עדות שהגיש ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, לבית הדין הארצי לעבודה בעתירה של הפתולוגית ד"ר מאיה פורמן. את מינויה של פורמן לפתולוגית הראשית של המכון ניסו אנשי הפרקליטות לסכל. זאת לאחר שהבינו כי שיתוף הפעולה הבעייתי מאוד לכאורה (שוב, רק לכאורה, כי הפרקליטים והיועץ המשפטי לממשלה מונעים מאיתנו כאמור לקרוא את הדו"ח של גרסטל) שהיה להם עם קודמיה בתפקיד לא ישוב בעידן של פורמן.
תצהיר העדות של קוגל תמך בפורמן, ולכן ארבע הפרקליטות ניסו לכפות על ד"ר קוגל לשנותו. בדו"ח שלה כתבה גרסטל שמדובר בהתנהלות חמורה, סוג של הדחת עד. על בסיס קביעה זו הגישה התנועה למשילות תלונה לוועדת המשמעת של לשכת עורכי הדין. זאת בתקווה שהלשכה תעמיד את הפרקליטוֹת לדין משמעתי, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה סירב לטפל בעניין במישור הפלילי.
שלוש מארבע הפרקליטות לא טרחו אפילו להיענות להליך בוועדת המשמעת - דבר שכל עורך דין אחר היה חושש לעשות בשל האפשרות לאבד את רישיונו, ורק לאחר התערבות היועמ"ש השיבו להליך. אבל הדיל היה דו-צדדי: היועמ"ש התערב אצל לשכת עורכי הדין ומנע ממנה להעמיד את הפרקליטות לדין משמעתי. הפשרה הגיעה השבוע במסגרת החלטה של ועדת המשמעת שגינתה את התנהלות ארבע הפרקליטות בפרשת ד"ר פורמן, אך הודיעה כי הן לא יועמדו לדין.
מה שביטוח
אמנם רק כהכנה לקריאה ראשונה, אבל גם אלו בשורות טובות. ועדת החוקה אישרה קנסות דרקוניים על חברות ביטוח שמנסות להשתמט מתשלום פיצויים למבוטחים וגוררות אותם במשך תקופות ארוכות, מעבר לשלושים הימים שקובע החוק. על פי ההצעה, בית המשפט יוכל להטיל עליהן לפצות את המבוטח עד פי עשרים מהריבית של החשב הכללי. הריבית היום נמוכה, כך שפיצוי כזה מגיע לעשרים אחוזים. אולם ממוצע הריבית בעשור האחרון היה 4 אחוזים – כלומר הקנס לחברות ביטוח סוררות יכול להגיע עד ל‑80 אחוזים.