"כאן" הוא השם שנבחר לתאגיד השידור הציבורי החדש שיקום במקום רשות השידור.
בלי להיכנס לעובי הקורה ולמחלוקות המתגלעות על פני השטח ומאחורי הקלעים, אני מבקש לדון בסוגיה אחת ויחידה אשר היא ורק היא תקבע את דמותו ומהותו של השידור הציבורי בישראל.
ל"כאן" יש מועצה שיושב הראש שלה הוא גיל עומר והמנכ"ל הוא אלדד קובלנץ. שני אנשי תקשורת מעולים שאין חולק על כישוריהם וכישרונם המקצועי.
לו היה רק אחד מהם בין מובילי הקמת "כאן", ניחא, אולם כששניהם מושכים את העגלה הזאת ראוי לבדוק איזה מכנה משותף מחבר אותם, ומתוך כך נבין מה הולך לקום לנו בשידור הציבורי.
האם תצא תרועת בשורה לשירות השידור או שמא מה שהיה הוא שיהיה, ומתחת לשמש נמשיך לקבל שידור מוטה ונדוש.
ה"ה קובלנץ ועומר שימשו בתפקידים בכירים בתחנת גלי צה"ל, ולא אחטא לאמת אם אומר שיש להם חלק עצום בגיבוש דמותה של התחנה הצבאית כתחנת רדיו הכי לא צבאית, הכי פוליטית, הכי חד-גונית, הכי מתנשאת והכי מתריסה.
אנשי גלי צה"ל בוררים להם חיילים כדמותם-הם שישרתו בה, ולכן יש בתחנת הרדיו שיבוט גנטי מתמשך ומתמיד שאי אפשר לשנותו. וזאת לדעת, רוב אנשי התקשורת בישראל צמחו בגלי צה"ל, ולכן לרוח גלי צה"ל יש השפעה מכרעת על כל התקשורת בישראל.
גיל עומר היה ראש מחלקת האקטואליה, העורך הראשי של גלי צה"ל, סגן מפקד גלי צה"ל וממלא מקומו. עומר עיצב את לוח השידורים, יצר פורמטים רבים וניתק סופית את גלי צה"ל ממהדורות החדשות של קול ישראל. מה שאנחנו מקבלים היום בגלי צה"ל, לטוב ולרע, הוא גיל עומר.
עשר שנים ניהל אלדד קובלנץ את גלגל"צ, אחותה המוזיקלית של גלי צה"ל. בתקופה זו היה האחראי הבלעדי לבניית קו סגנוני של שידורים שעיוותו את העדפות המאזינים והורו להם בכוח התדר מה עליהם לאהוב ומה לא.
שנים לאחר שהמוזיקה הישראלית-ים-תיכונית כבשה בסערה את הקהל כולו, הוקצו השמעות ספורות לזמרה הזאת, למוזיקה היהודית שאף היא מנהירה רבבות – אין מקום. ולבסוף, האחראי היחיד להבאת שיטת הפלייליסט החורצת גורלות של אמנים רבים וטובים הוא אלדד קובלנץ שהתגאה בשיטה הזאת.
רוח גלי צה"ל נושבת בלבם של השניים, טעמה ערב לחיכם. הם היו המצוינים שהוכיחו מקצועיות בתחנה זו. למה ומדוע יסטו לפתע פתאום מדרכם המצטיינת? בתאגיד החדש לא יהיה כל חדש!