אט אט, מתחת לרדאר של הרשויות, הולכת וצומחת במדבר יהודה עיר ערבית חדשה, בחלקו הדרומי של הר חברון.
מי שנוסע בשטח עשוי שלא להבחין בכך. לכאורה מדובר באוסף של נקודות יישוב קטנות, אשר ממוקמות במרחק זו מזו, בלי קשר ביניהן ובלי ללא רצף ברור. אולם מעקב אחר ההתיישבות הערבית באזור מגלה תמונה שונה לחלוטין. מתחת לאפה של מדינת ישראל, על שטחי C שנמצאים לכאורה בשליטתה ובאחריותה של ישראל, צומחת ביוזמת הרשות הפלשתינית עיר של ממש.
העדויות הפיזיות נראות למתבונן בשטח כמעט תמימות. מאחזים ערביים בלתי חוקיים מחברים בין גושים פלשתיניים. מערך של דרכים חדשות המחברות בין נקודות ההתיישבות בשטח, והכשרה חקלאית של אלפי דונמים באדמות מדינה ישראליות ובשטחי אש. אולם דו"ח חדש של עמותת 'רגבים', שעוקבת מזה כמה שנים אחר הנעשה באזור, חושף את התמונה המלאה והמדאיגה.
בפועל, מגלה הדו"ח, צומחת באזור עיר המתפרשת על פני תא שטח עצום של כ‑10,000 דונמים. בנוסף למאות מבני המגורים החדשים, מוקמת גם תשתית עירונית של ממש, הכוללת מבני ציבור, חינוך, דת ורפואה.
מחברי הדו"ח מציינים כי מיקומה של העיר ההולכת ונבנית איננו מקרי. העיר, שקצב גידולה מכפיל את עצמו מדי שנים ספורות, נמצאת מעבר לקו היישובים הישראליים שנועדו לתחום את חברון ובנותיה. בכך נוצרת למעשה תשתית מסוכנת להקמת רצף התיישבות ערבית המחבר את ערביי הר חברון לפזורה הבדואית בצפון הנגב.
יותר גדול מבת ים ונהריה
מהדו"ח עולה כי העיר החדשה מורכבת משלושה מתחמי ענק שבהם קיימת בנייה מרוכזת יותר. יסודם של המתחמים הוא בהסכמות שהושגו במחצית שנות ה‑80 בין קציני המנהל האזרחי לשלושה שבטים בדואיים שנדדו בעשרות השנים שקדמו לכך במרחב הר חברון. על פי ההסכמות, הוגדרו המתחמים כאזורים שבהם יתקיים "קיבוע" של השבטים. אולם במהלך השנים האחרונות ישנה תנופת בנייה בלתי חוקית גם ביתר השטח – במקטעים המחברים בין שלושת הגושים.
העיר כולה מוקמת בניגוד לחוקי התכנון והבנייה באזור. גם אם הייתה כוונה לאשר תב"ע (תוכנית בניין עיר) בשלושת המתחמים, הרי שעד עצם היום הזה לא אושרה אף תב"ע שכזו. לאור זאת, כל המבנים שהוקמו ללא היתרי בנייה ובהיעדר תב"ע מאושרת, מוגדרים כבלתי חוקיים. אולם מעקב אחרי הנעשה בשטח מלמד כי הרשויות מתייחסות לבנייה באזורים הללו כאילו במקום קיימת תב"ע מאושרת. בשנים האחרונות מספר המבנים הבלתי חוקיים זינק בשיעור של מאות אחוזים, ומכפיל את עצמו בפרקי זמן שהולכים ומצטמצמים. הרשויות מנגד אינן עושות דבר כדי לעצור את ההתפתחות וההתפשטות.
כדי לסבר את האוזן, יצוין כי גודלו של תא השטח שעליו הולכת ומוקמת העיר החדשה גדול בהיקפו מתחומי השיפוט של ערים גדולות במדינת ישראל שבהן מתגוררים עשרות אלפי תושבים, כגון בת ים (8,170 דונם) סח'נין (10,230 דונם) או נהריה (9,820 דונם).
למרות שראשיתה של התיישבות הקבע באזור היא בהסכמות מול השבטים הבדואיים שנדדו באזורים הללו מזה עשרות שנים, רק חלק מהתושבים המתגוררים במרחב הם צאצאים של גרעין התושבים המקורי. חלק אחר, משמעותי בהיקפו, הוא בדואים בעלי אזרחות ישראלית שהיגרו מאזור בקעת ערד לדרום הר חברון, או כאלה שמתגוררים בשני האזורים במקביל. בנוסף לכך, אחוז ניכר מהתושבים במרחב הגיע מהעיר יאטה שבשליטת הרשות הפלשתינית. מדובר בתושבים שבחרו מסיבות שונות לצאת משטחי הרשות ולעבור לשטח שנמצא תחת שליטה ישראלית.
כאמור, בעיר מוקמות תשתיות ציבוריות הכוללות בנייה של מסגדים, בתי ספר וספריות, מרכזים רפואיים ומבני ציבור נוספים, פיתוח בלתי חוקי של תשתיות דרכים, סלילת כבישי אספלט, הקמת קו חשמל המתפרש על פני קילומטרים רבים ופרישת תשתית מקצועית של צנרת מים. כל זה כמובן עולה כסף רב. מחברי הדו"ח מבהירים כי כל תנופת הפיתוח הזאת מבוצעת על ידי הרשות הפלשתינית בעזרת מימון נדיב של מדינות זרות.
בדו"ח מודגש כי בניית העיר היא חלק מהתוכנית האסטרטגית שמקדמת הרשות הפלשתינית גם באזורים אחרים ביהודה ושומרון. המטרה פשוטה: השתלטות על שטחים נרחבים ככל האפשר בשטחי C והעברתם דה-פקטו לשליטה פלשתינית. "מכלול הנסיבות מחייב פעולה נחרצת, בסדר עדיפות גבוה, מצד רשויות האכיפה הישראליות, שתכליתה העברת מסר ברור לפלשתינים ולגורמים המממנים אותם", מסכמים מחברי הדו"ח.