ד. נקלע למאבק גירושין לפני יותר מעשור ונותק מבנותיו הקטנות לתקופות ארוכות. עם תחילת הניתוק לקה במחלת עור שנקראת ויטיליגו. לדבריו, ברור לו שהמחלה נגרמה כתוצאה מהטראומה הרגשית שחווה.
ביקשנו מד"ר יורם הרט, מומחה למחלות עור, פוטותרפיה ולייזרים, לומר לנו אם אכן אפשרי שלחץ נפשי גרם למחלה להתפרץ. הוא כתב לנו: "הסיבה לויטיליגו לא ידועה. בחלק מהאנשים יש מרכיב של נטייה גנטית. באנשים שיש להם נטייה כזו, לחץ נפשי יכול לגרום למחלה להתפרץ. זה בדומה למחלות אחרות כמו פסוריאזיס או סכרת)".
"אני החלתי להרגיש מצוקה של געגועים גדולים מאוד לילדות כאשר הם עשו לי כל מיני תרגילים שאני לא אראה את הילדות פה, ועד לדיון הבא, והדיון הבא נדחה, ובינתיים אני לא רואה את הילדות", תיאר ד' את תחושותיו בעת התמודדותו עם בית המשפט ופקיד הסעד, שלדבריו היו מוטים נגדו. "היו אפילו שלושה וחצי חודשים שאני לא ראיתי את הילדות ובאותה תקופה התחיל להיעלם לי הצבע בידיים. בעגה המקצועית הם קוראים לזה ויטיליגו אבל אין לי שום ספק שאצלי זה מטראומה. זה תקף אותי ואז זה נגמר אבל זה לא דבר הפיך".
'משחקים איתך'
"מהרגע שאתה נקלע לגירושין אז אתה בעצם חשוף לעניין הזה שיש גורמים שמכל מיני סיבות יכולים בכל מיני פעלולים לקחת לך את הילדים", הסביר. "בניגוד לכל הגיון, בתחבולות, נלקחים הילדים. ומה שקרה לידיים שלי זה בעצם מטראומה שבעצם מאיימים עלי כבר בחודשים הראשונים שיכולים לקחת לי את הילדות או שאני אראה אותם תחת פיקוח או כל מיני פעלולים אחרים ובעצם משחקים איתך.
"פקידי הסעד התחילו להתעלל בי ובילדות שלי ובעצם ממש תוך כמה שבועות מצאתי את עצמי מורחק מהילדות", הוא נזכר. "הן היו בנות ארבע ושנתיים. הרחיקו אותי מהם בכל מיני צווים של בתי משפט. טענו כל מיני טענות שאני אפילו לא מתייחס אליהן. הזמינו אותי לביקור אצלם במשרדים איפה שפקידי הסעד נמצאים והבנאדם אומר לי 'תשמע, החלטתי שהם לא ישנו אצלך'. ואני אומר לו 'מה זאת אומרת', צחקתי. לא הבנתי מה הזכות שלו להגיד כזה דבר".
לאורך השנים שבהן נמשכו המאבקים המשפטיים, הוא מסביר, "הילדות הורגלו להיות אצל האמא והורגלו לזה שזה הבית העיקרי שלהן. לקראת סוף גיל ההתבגרות קרה מה שאמרתי שיקרה. קשה להן לראות בבית של האבא בסיס". כיום הן מגיעות אליו רק לעיתים רחוקות והוא מקווה שהדבר נובע רק מהעובדה שהן בגיל ההתבגרות.