גבר
גברOffice XP

הרבנית יהודית שילת עברה חוויה מטלטלת. גבר ערבי הציק לנערה דתית בשכונה שלה, בלב ירושלים, שני מטרים מישיבת מרכז הרב.

יהודי טוב כלשהו מיהר להתקשר אליה, והיא ירדה לרחוב וסידרה את העניינים במו ידיה. אחר כך ניגשה לקבוצת הוואטסאפ וסיפרה על שקרה. המסקנה שלה היתה שאנחנו לא מספיק "רגישים" לכך שקורים בינינו "דברים לא רלבנטיים למערכות יחסים בין נערים ונערות לאנשים מבוגרים יותר" – ושסוף סוף היא מבינה למה צריך את "יד לאחים".

ראשית, כל הכבוד, הרבנית שילת! פעלת כראוי.

עם זאת, עלי לומר לך שלפי דעתי, פספסת דבר או שניים באבחון הבעיה ובפתרונה. הבעיה אינה ש"קורים דברים לא מתאימים בין נערות למבוגרים". הבעיה היא שגברים ערבים מרשים לעצמם להתנהג בצורה שלא חלמו עליה לפני 20 או 30 שנה. ויש עוד בעיות, שכולן בעצם מופיעות בסיפור המאלף שסיפרת, אם טורחים לבחון אותו בעיניים פקוחות.

איפה היו הגברים?

אנשים ראו שהאיש הערבי מתחיל עם הבחורה היהודיה בלב השכונה. ומה עשו האנשים? האם ניגשו בעצמם לאותו ערבי? לא. האם קראו לבחורים מ"מרכז הרב" לסדר את העניין? לא. האם פנו לרב כלשהו, או אפילו לבעל המכולת הסמוכה, שיסדר את העניין הזה כפי שגברים מסדרים עניינים כאלה משחר ההיסטוריה, וכפי שהיו נוהגים לפני 20-30 שנה?

לא ולא. הם פנו אליך. למה, בעצם, שיפנו אליך? למה שרבנית תצטרך לעמוד מול גבר ערבי? ואם היו שם שניים או שלושה או עשרה גברים ערביים, מה אז? משהו פה לא מסתדר. וגם אם אותו מטריד הסתלק מהמקום בסופו של דבר, מה המסר שהוא יביא איתו לשכונה ממנה הוא בא? המסר הוא, "התנהגתי בצורה החצופה ביותר שיש, במעוזם של היהודים, ולא עשו לי כלום".

תארו לכם יהודי שייכנס לאום אל-פחם ויציק לבחורה מוסלמית דתית. כמה זמן ייקח עד שיחטוף מכות רצח? לזה ייקרא הרתעה. לא למה שקרה בקריית משה.

התודעה שלנו כל כך מטושטשת בימינו, כל כך "תקינה פוליטית", שאנחנו לא מצליחים לראות באירוע כזה את מה שהוא באמת, ומתעקשים לשכנע את עצמנו שמדובר בסך הכל בעוד מקרה בו "גבר" מטריד "אישה". זה כאילו לא משנה אם הגבר הוא ערבי או יהודי. זה כאילו לא משנה אם האישה היא ערביה או יהודיה. מצד שני, הרבנית עצמה מדגישה את עובדת היות הגבר ערבי, ולא סתם היא הזכירה את "יד לאחים". כך שיש פה משהו לא פתור, מבחינה מחשבתית.

בעיה כלל-מערבית

הבעיה הזו אינה ישראלית או יהודית בלבד, אלא כלל-מערבית. תופעות דומות ואף קשות הרבה יותר, חלקן המוניות ומתוכננות, מתרחשות באירופה, וגם שם, נדמה שהגברים המקומיים נעלמו מהרחובות, והם כבר לא רואים את עצמם כמי שאמונים על הביטחון והכבוד של נשותיהם ובנותיהם.

הסיבה ידועה וברורה. עשרות שנים של תעמולה הקרויה "פמיניזם", והמדיניות שנגזרת ממנה, מחלישות ומשפילות את הגברים המערביים, אך כמעט ולא משפיעות על הגברים המוסלמיים.

לפי דעתי, את הבעיה עם הערבי המציק היו צריכים לפתור שניים או שלושה גברים יהודים. הם היו צריכים לדאוג לסלקו מיד כשהסיפור התחיל, באמצעות שכנוע מילולי עדין, או טיפה פחות עדין. בלי טלפונים לרבניות ובלי נעליים. ובעצם, אם הערבים לא היו מודעים מראש לכך שהגברים היהודים הפכו להיות סמרטוטים בעשורים האחרונים, אותו ערבי מלכתחילה לא היה מעז להתנהג כפי שהתנהג. ואלפי אחרים לא היו מתנהגים ככה באלפי אתרים אחרים בארץ, מדי יום ביומו. וכמעט ולא היה צורך בהתערבות של "יד לאחים" בכדי להוציא בחורות מהכפרים, כשכבר מאוחר מדי.

הערבים מתנהגים ככה כי הם יודעים שכאשר הם יתחילו עם בחורה יהודית, הגברים היהודיים – החל מהאבא של אותה נערה ועד למנהיגי החברה – לא יעשו להם כלום. כי הגברים היהודיים נעלמו מהשטח. כי הגברים היהודיים אולי קמים בבוקר ואומרים "מודה אני" כשהם מלאי עזוז וגאווה, אבל רגשי האשמה על עצם זה שהם גברים מתחילים לכרסם בהם מהרגע שהם מגיעים לברכת "שלא עשני אישה". כי הגברים היהודיים יודעים שכל "פיפס" שלהם יתפרש כ"מסוכנות" וכ"אלימות", ועל המילה "כבוד" בכלל אסור להם לדבר.

בעולם שפוי יותר

בעולם אחר, שפוי יותר, לא היה צורך להתקשר לרבנית שילת ביום חמישי, ולא היה לה ממה להזדעזע. בעולם עם קצת פחות מעורבות של הקרן החדשה ודומותיה, לא היינו עוסקים יומם וליל בהשחרת דמות הגבר כ"מטריד" ו"מדיר נשים". זה לא שהיינו מתעלמים מהתנהגות לא ראויה, אבל היינו מקפידים מדי פעם גם לפאר את הגבר כמי שמגן על הכבוד הלאומי, למען האיזון.

אז אולי זה היה עולם טיפה פחות "שוויוני", לפחות בהגדרה של "התקינות הפוליטית" למילה "שוויון". אולי זה היה עולם שבו הגברים (בהכללה) מקבלים יותר כבוד מהסוג הציבורי, והנשים (בהכללה) פחות עסוקות בפרסום ובשררה, ומסתפקות יותר בכבוד מהסוג הביתי והמשפחתי. אבל בעולם כזה, המקרה שהרבנית שילת כה הזדעזעה ממנו היה נמנע מלכתחילה.

למרבה הצער, זה לא העולם שבו אנו חיים. החברה שלנו "שוויונית" מאוד. היא מקדישה את כל מרצה ומשאביה לגזיזת זקנו (הסמלית והלא-סמלית) של הגבר היהודי, ולפעמים נדמה שאילו יכלה להצמיח זקן לאישה, היתה עושה גם את זה. הפמיניסטיות הפכו חשובות. גדולי המנהיגים, הקצינים, העתונאים, השופטים, ואפילו רבים מהרבנים פוחדים מהן. הערבים מבינים שזה המצב אצלנו, והם כבר לא פוחדים מאף אחד.