בכפר רג'ר מבוכה לנוכח האיומים המגיעים מלבנון, איומים שנשמעו בקול חד מכיוונו של חסאן נסראללה אך גם עולים ונשמעים בתקשורת הלבנונית בדרישה להשיב בכוח לידי לבנון את השליטה על חלקו הצפוני של הכפר.
בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס דובר הכפר רג'ר, נגיב חאטיב, לסערה שהחלה עם הפרסום בתקשורת הישראלית על כוונתו של ראש ועדת התכנון מעלה חרמון לאכוף את החוק הישראלי גם בחלקו הצפוני של הכפר, מהלך המתקבל בלבנון ככיבוש ישראלי שיש להיאבק בו.
בדבריו מתאר חאטיב את המבוכה בכפרו. "לא מספיק מה שעבר עלינו? נלחמנו בעבר ואמרנו שלא יחצו את הכפר ושלא נסכים שיעשו לנו משפט שלמה. הוחלט לשמור על סטטוס קוו. אין אינטרס לאף אחד לחצות משפחה אבל לצערינו מדי פעם אנחנו עולים לכותרות וההרגשה בכלל לא טובה".
ממשיך חאטיב ומזכיר כי "מדינת ישראל והאו"ם הכירו בחלק הצפוני כאדמה לבנונית, למרות שמדובר באזור סורי שנכבש ב-67', חלק בלתי נפרד מרמת הגולן אבל הסתמכו על מפות ישנות יותר משנת 23' ואמרו שחלק מרג'ר הוא שטח לבנוני. אם קיבלו את זה גם האו"ם וגם ישראל אז לצערינו אנחנו אומרים בסדר, אבל אחרי שנשמר השקט מאז שנת 2000, שנת הנסיגה הישראלית מדרום לבנון, והחיים מתנהלים כרגיל, כעת ההחלטה האחרונה של ראש ועדת בנייה במעלה חרמון שדורש תכניות בניה בחלק הצפוני היא שעוררה את המהומות האלה".
לדבריו לא ברור מי עומד מאחורי ההחלטה ולא ברור אם ההחלטה התקבלה בממשלה, אך ברור שממשלת ישראל ובתוכה משרד האוצר מכיר את ההחלטה הזו. "קיבלנו מכתב מוועדת תכנון ובנייה שהחל מהראשון לרביעי יאכפו את חוקי הבנייה בחלק הצפוני של רג'ר ובאמת התחילו לדרוש זאת מהתושבים. מי עומד מאחורי ההחלטה? אנחנו לא יודעים. ממשלת ישראל מעודכנת ומשרד האוצר מעודכן ולצערי הרב למרות כל מה שעובר על התושבים וכל האיומים כולם שומרים על שתיקה".
על האיומים הללו הוא מסביר ואומר כי כיום "כל התקשורת הלבנונית מדברת על כיבוש ישראלי".
על התנהלות החיים מאז שנת אלפיים הוא מסביר כי בחלק הצפוני שהוכר כחלק לבנוני מדינת ישראל לא סיפקה שירותים ומאידך לא נאכפו חוקי בנייה ותכנון. בהקשר זה של שירותים שלא ניתנו לתושבים הוא מספר כי "במלחמת לבנון השנייה נגרם נזק אדיר גם מנפילות וגם על ידי צה"ל שנכנס עם כלים כבדים לשטח. כמו כל אזרח אנשים תבעו את מס רכוש על נזקים כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה. אחרי שהגיעו השמאים ואמדו את כל הנזקים הגיע מכתב ממשרד האוצר שזה לא שטח ישראל ולכן לא יוכלו לפצות. אז כשמדובר בשירותים זה לא אזרחי ישראל ובחובות זה כן שטח מדינת ישראל...".
במציאות ביניים שכזו, מסביר חאטיב, מקבל הכפר חשמל עד לפתחו ומשם והלאה המועצה המקומית אחראית להעברתו לשימוש התושבים, וכך גם בנושא המים. עוד הוא מוסיף ומספר כי "הכפר שטח צבאי סגור משנת 2000. כל כניסת ישראלי מצריכה אישור 24 שעות קודם לכן ולעבור בדיקות, להבהיר לאיזה מטרה הוא מגיע לכאן".
"המועצה שומרת על התוואי כמועצה וכל אחד בונה על פי תכניות בנייה. הוחלט על ידי ועדת תכנית ובנייה לאכוף את חוקי הבניין ואין לי תשובות לגבי השאלה מאיפה הגיעה ההחלטה הזו", אומר חאטיב ושב ומזכיר את התנגדות הכפר לחצייתו, וכשהוא נשאל מה המתווה המועדף על התושבים במציאות שבה לבנון תובעת את ריבונותה בשטח הצפוני של הכפר וחצייתו אינה מקובלת על התושבים, חאטיב טוען כי התושבים מעדיפים להישאר במצב הביניים הנוכחי המאפשר חיים נטולי איומים מלבנון גם אם מדובר למעשה בהתנהלות מוגבלת של חיי הכפר.
כשנשאל אם יתכן ויעדיפו התושבים להעביר את כולו ללבנון, השיב ואמר: "לא נרצה להיות פליטים בלבנון. הכפר נכבש עם כל אדמותיו והוא חלק מרמת הגולן. אנחנו כפר מאוחד שהתנגד להיות פליטים בלבנון ללא האדמות שלנו", ובמציאות שכזו מעדיפים שם להישאר במציאות הנוכחית – קשיי תנועה בדרום ובצפון חיים ללא אכיפה. לדבריו לא תיתכן מציאות בה טכנאי לא יוכל להגיע לחלק הצפוני לתת שירותים כאלה ואחרים לתושבים, בעוד מנגד תאכוף מדינת ישראל את חוקי התכנון שלה על תושבי חלק זה של הכפר.