הוא ראיין אותם, מילא טבלאות ובהן פרטים על הבחור המוצע לשידוכים, החל מפרטיו החיצוניים ועד המנטליות הרוחנית שלו, וכך היה אצל הבחורה המוצעת לשידוכים.
הוא הקדיש לנושא כמעט שלוש שעות מדי ערב, הרבה שיחות טלפון עשה, שעות על גבי שעות של עבודה מרוכזת מול מסך המחשב. ובכל זאת כמעט לא הצליח בשום שידוך. למעט מקרה אחד שבו הצליח לשדך בין גרוש בלי ילדים וגרושה בלי ילדים, וגם בזה היו קשיים רבים. השידוך התפוצץ ולבסוף חזרו שני הצדדים זה לזו בלי ידיעתו, עד שבשעה טובה ומוצלחת נישאו ברוב פאר והדר באחד מאולמי החתונות במרכז הארץ.
ערב אחד, בהיותו יושב בחדרו רכון על המקלדת של המחשב, כותב ומעדכן פרטים, כרסם הייאוש בלבו: "לא הולך לי בעסקי השידוכים! הנה שנים אני משקיע ומתאמץ ומה יוצא לי מזה? כאב ראש אחד גדול. נזקים כספיים בשל שיחות הטלפון ובעיקר בזבוז רב של שעות. הייתי יכול בזמן הזה ללמוד תורה או לעסוק בפרנסתי הרגילה. אין לי תוצאות חיוביות למרות כל עמלי".
באותם רגעים קשים החליט סופית: אני לא מתעסק יותר בעסקי השידוכים!
הוא כיבה את המחשב. את הפנקסים טמן עמוק במגירה כדי שיהיו בבחינת בל ייראה ובל יימצא...
לא חלפו כמה דקות והנה הטלפון בבית מצלצל. מעניין מי זה, חשב דן לעצמו והרים את השפופרת.
"הלו", אמר בלחש, "את מי רוצים בבקשה?" בלבו קיווה שזה לא יהיה בעניין השידוכים.
"או... כן, שלום לכם. מדבר מאיר השדכן מחדרה. אולי יש לך הצעות חדשות של בחורות בשביל הבחורים שאני מחפש להם בת זוג?".
דן נאנח וחשב לעצמו: אולי איענה לפנייתו האחרונה של השדכן, ולאחר מכן אני מבטיח לעצמי שלא אתעסק בתחום הזה לעולם ועד. בלית ברירה החל לשמוע את הצעותיו של מאיר השדכן מחדרה, מילא את פרטי הבחורים, רשם ומילא דף שלם בהצעות של בחורים.
"חפש להם בנות טובות. כבר כמה חודשים אני מתייגע למצוא להם שידוך טוב. להתראות, ושיהיה לך בהצלחה", אמר השדכן וכך הגיעה שיחת שידוכים נוספת לסיומה.
"מה יהיה עם השידוכים האלו? לא הולך לי בכלל לשדך! נמאס, נמאס", אמר דן לעצמו, "שיחות עקרות של דיבורים בלי תוצאות מעשיות".
הוא לקח את רשימת השמות של הבחורים, שזה עתה סיים לכתוב, גזר את הדף לחתיכות ומרוב ייאושו זרק אותן לאשפתון המונח בצד המכתבייה שלו.
כעבור שעה קלה הגיעו אשתו והילדים הביתה.
"שלום, מה נשמע? מישהו אולי התקשר?", שאלה רעייתו יהודית בכניסתה.
"כן", אמר דן, "התקשר השדכן הזה מחדרה, מאיר".
"באמת?! מה הוא רצה?" הסתקרנה.
"הוא נתן לי שוב רשימה של בחורים וביקש ממני לעזור ולמצוא להם בת זוג", ענה דן בשפה רפה, בעת שסידר את שולחן עבודתו.
"והיכן הרשימה של הבחורים?", שאלה.
"אומר לך את האמת", הודה, "התייאשתי סופית מהשידוכים והחלטתי שיותר אני לא מתעסק עם זה. גמרתי עם הנושא הזה... ואם את רוצה את הרשימה שכתבתי, היא נמצאת כאן בפח, גזרתי את הדף לחתיכות..."
"למה?! לא חבל?!" קראה יהודית, "הרי כבר כתבת רשימה עם כל הפרטים. לפחות תנסה למצוא שידוך בפעם האחרונה. ככה לזרוק לפח?!" ובאומרה כך, התכופפה והוציאה מהפח את הניירות החתוכים, הדביקה את גזרי הנייר אחד אל רעהו, עד שכל הדף הושלם.
יהודית הרגישה שיש לה אתגר קדוש לעשות שידוך דווקא מהנייר הגזור שעמלה עליו בסבלנות כדי להדביקו. בזריזות האופיינית לה ארגנה ארוחת ערב, השכיבה את הילדים לישון, ולאחר מכן הרימה טלפון לאם בית בפנימייה לבנות שעמה היא נמצאת בקשר, והתקשרה למישהי נוספת.
בסופו של דבר הצליחה להפגיש שני בחורים עם שתי בחורות.
היה זה בשלהי חודש אדר. עד סוף הקיץ זכתה יהודית להעמיד שתי חופות - אחת לבת אחותה ואחת לידידתה מבאר שבע, ושתיהן נישאו לבחורים שהיו רשומים בדף הגזור.
ואז אמר דן ליהודית: "תראי מה זה! תמיד אומרים שכל שידוך הוא גזירת הכתוב, כל אחד מקבל את השידוך שלו לפי מה שכתוב בשמיים, אבל כאן נוכחנו לדעת שיש שידוכים גם מהכתוב הגזור..."
סופר על ידי דן כהן
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]