קיבלו חיבוק מהמשפחות בברוכין. קביעת מזוזה בביתו החדש של פטריק בשבוע שעבר.
קיבלו חיבוק מהמשפחות בברוכין. קביעת מזוזה בביתו החדש של פטריק בשבוע שעבר.צילום: מאיר ברכיה

ההתרגשות ביישוב ברוכין הייתה רבה. 12 משפחות חדשות עברו בשבוע שעבר ליישוב, והיה קשה להעריך מי מתרגש יותר – התושבים או המתיישבים החדשים, שבחרו לעזוב את צרפת ולבנות את ביתם החדש בשומרון.

התושבים סייעו לבני המשפחות לפרק את הציוד שהגיע במכולות אל תוך הקרוואנים שהוכנו מבעוד מועד, וכמובן דאגו להם לארוחות ולכל צורכיהם להמשך השבוע.

אפילו כשאנחנו יושבים בקרוואן של פטריק ביום שישי, שעות מעטות לפני השבת, באות המשפחות המאמצות ובודקות אם יש עוד משהו שאפשר לסייע בו כדי שהשבת הראשונה של המשפחה החדשה בארץ הקודש תהיה הכי טובה שאפשר.

אוהב את צרפת, רוצה להיות ישראלי

פטריק, רעייתו וארבעת ילדיו, הגדול בהם בן 12, חלמו לעשות עלייה והגיעו מהקהילה היהודית החזקה במרסיי. "המצב שעליו מדברים בצרפת, לעתים בהגזמה, ממש לא היה הסיבה שלנו לבוא. החלטנו לעשות עלייה מתוך אהבת ישראל. אנחנו אוהבים את צרפת אבל רוצים לחיות כאן בשומרון".

איך אתה מרגיש אחרי שבוע בארץ?

"אומרים שכל ההתחלות קשות. ההתחלה שלנו ביישוב הייתה דווקא קלה. מה שהיה קשה הוא ההחלטה. הייתי מנהל כספים ועם עבודה טובה לי ולאשתי, ומרסיי היא מקום טוב מאוד ליהודים שגרים שם. אין שם הרבה מאוד מוסלמים. קיבלנו את ההחלטה, והמשפחה שלנו שמרוצה מאוד שם תמכה בנו בכל הכוח. אני שומר את האזרחות הצרפתית שלי, אבל היום אני רוצה להיות ישראלי".

את העלייה הזאת, כמו את קודמותיה, הכינו במועצה האזורית שומרון, יחד עם שלום וליאת ואך שאחראים על הפרויקט הזה, שנה מראש. במהלך השנה הזאת נפגשו עם המשפחות ועברו איתן תהליך ששיאו היה בחירת המגרשים – הליך שבו מגרילות המשפחות את הקרוואן המורחב שבו יגורו בשומרון.

ישראל אינה זרה לפטריק. הוא עבד בעבור חברה ישראלית בצרפת וביקר בישראל כתייר כמה פעמים. משפחתו כבר עוברת את הליכי הקליטה והילדים כבר מוצאים חברים בתוך היישוב. הגדולים יותר יצאו ללמוד בבית הספר היסודי בפדואל, והקטנים ילמדו בגן ובמעון בברוכין.

ואחרי שאנחנו מאחלים קליטה נעימה לפטריק ומשפחתו, מעניין לבחון את התהליך בפרספקטיבה של מי שעברו אותו לפני שנה בדיוק. לשם כך נסענו אל דוד טהר, שמתגורר עם אשתו ושלושת ילדיו בפדואל.

"החלטתי לבוא לארץ כבר בגיל 18. אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לעשות צבא בישראל", מספר טהר, "אמא שלי התנגדה מאוד. כל השנים אמרתי שאני רוצה לעשות עלייה. לפני 13 שנים התחתנו פה בקיסריה, ואמרתי לאשתי: בואי נישאר בארץ. היא אמרה לי שהמשפחה עדיין נותרה בצרפת והיא מעדיפה להישאר שם".

אז איך בכל זאת הגעתם לעניין העלייה?

"קיבלתי את הטלפון של שלום ואך וקישרו אותנו לקבוצת העלייה. עשינו סיור בארץ – ראינו את יקיר, את גבעת שמואל ומקומות נוספים, והפעם אשתי הסכימה לעשות עלייה אבל לא לשומרון".

"גרנו בפריז. אשתי חששה מאוד לגור בשומרון בשל התדמית המסוכנת. שלושה חודשים לפני שבאנו, הכנו הכול כדי לעשות עלייה לגבעת שמואל. רשמנו שם כבר את הילדים. אבל חודש לפני שבאנו היא שינתה את דעתה ואמרה: זה חלום שלנו לגור בשומרון, אז בוא נלך לשם - והלכנו".

נסה להיזכר בימים הראשונים. איך קיבלו אתכם?

"החיים פה בפדואל טובים מאוד מהיום הראשון. כל התושבים נרתמו כדי לעזור לנו. בששת החודשים הראשונים לא עשינו שבת אחת לבד. בכל ארוחה הזמינו אותנו למקום אחר. זה ממש כמו משפחה אחת גדולה וזה נהדר".

לא קשה לעשות את המעבר הזה?

"תראה, אני בא מדירה חדשה באזור טוב בפריז, הייתה לי עבודה טובה, הייתה מכולת כשרה, היה חינוך לילדים, היה רב של בית כנסת וקהילה חמה וחברים – היה הכול. אבל זה ממש זמן הגאולה. אני לא חושב שזה רציונלי. זה משהו שהוא מעבר לשכל".

ואיך אתה מרגיש אחרי שנה?

"הילדים, האישה וגם אני מרוצים מאוד. הכול קשה, אבל אנחנו בבית שלנו, בשומרון. לא קל עם עבודה, אבל אני מתחיל לשווק לקהילה הצרפתית בתים בשומרון ועושה להם טיולים באזור יחד עם המועצה. הצלחנו לעשות פה RESET ולהתחיל מהתחלה. אם היינו עולים למקום אחר כמו עיר, אני חושב שהיינו חוזרים לצרפת כי היינו מרגישים לבד. כאן אין דבר כזה לבד. אתה מוקף תמיד בסביבה תומכת".

דוד, ששומע את רחשי הלב של עולים אחרים שאינם מתגוררים בשומרון, מעוניין להביא עוד מבני הקהילה הצרפתית לאזור. "אני רוצה לעזור לעוד משפחות לבוא לכאן. אני חושב שיש משפחות בהרבה מקומות אחרים – בנתניה, בבת ים ובאזורים אחרים, שפה ירגישו אחרת לגמרי. גם לבוא מנתניה לשומרון זה סוג של עלייה. יש חברים שעשו עלייה לנתניה, לרעננה ולמקומות שבהם יש ריכוזים של עולים מצרפת. זה ממש לא אותו דבר כמו כאן. שם כמעט לא מדברים עברית, נשארים סגורים, גם אם הם רוצים לקנות בית זה יקר פי כמה, ויש גם בעיות עם הילדים בבית הספר והשילוב שלהם – בניגוד למה שקורה אצלנו".

מתכוננים לקבוצה הבאה

את פרויקט העלייה מצרפת מוביל ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן. במסגרת הפרויקט נקלטו לפני שנתיים עשר משפחות ביקיר, שחלקן כבר בונות בתי קבע ביישוב, בשנה שעברה הגיעו תשע משפחות לפדואל, והשבוע נוספו עוד 12 משפחות לברוכין. כל המשפחות נותרו לגור בשומרון.

"זה פרויקט דגל של המועצה", מספר דגן ל'בשבע', "כל הקהילה נוטלת בזה חלק. כולם מחבקים את העולים בכל דבר. בברוכין לדוגמה, התעקשו התושבים לבנות בעצמם את הארונות כדי לשדרג את הקרוואנים. אנחנו רואים בעלייה הזאת משימה לאומית, ולשמחתי תושבי השומרון תמיד רוצים לטפל במשימות כאלה".

המועצה מסבסדת את השכירות לעולים, ובפרויקט מושקעים כמיליון ו‑600 אלף שקלים בשנה, עם סיוע קטן מאוד מהמדינה. "החבר'ה מצרפת עושים ציונות אמיתית. יש להם מרכיב ציוני מאוד גדול. יש גם את המרכיב הביטחוני בצרפת, גם מבחינה דמוגרפית צרפת משתנה", אומר דגן כשהוא מונה את הסיבות לעלייה.

אז מה משכנע אותם לבוא דווקא לשומרון?

"הקהילה והמעטפת פותחות להם את האופק. אנחנו מציעים אתגר ציוני ואומרים זאת בפה מלא. לכל משפחה יש שלוש משפחות שמאמצות אותה, כך שהם אף פעם לא נשארים לבד. הם מקבלים סיוע בכל בעיה ואפילו במציאת עבודה. במקביל הם ממשיכים לחיות ביחד כקבוצה בשכונה שלהם, מה שמסייע לכולם להתקדם הרבה יותר מהר יחד. אנחנו ממתגים את השומרון כמקום אטרקטיבי שהקליטה בו קלה ויכול להוות אלטרנטיבה למי שמחפשים את מקומם במדינות אחרות ולא בישראל".

והעולים הוותיקים יותר מסייעים בשכנוע עולים נוספים?

"כשאנחנו מביאים קבוצות מצרפת לסיורים פה, הם פוגשים תושבים שעלו שנה לפני כן. כשעשינו את הסמינר המסכם ואת ההגרלה של המגרשים – הגיעה משפחה מיקיר שבמקרה הייתה בחופשה בצרפת, והם סיפרו לקבוצה שהתארגנה לעלייה איך קיבלו אותם בחום ואיך הם חיים כיום. זה חיזק את אלו שכבר נמצאים בדרך לעלייה. הם הופכים מהר מאוד להיות שגרירים – כי הם מבינים שזה טוב ורוצים לסייע לחברים אחרים שלהם".

באירוע שבו נקבעו מזוזות בקרוואנים החדשים בברוכין על ידי העולים, אמר דגן כי מעתה הם כבר חלק מהשומרון. "אמרתי להם, אתם כבר לא עולים – אתם כבר מתנחלים ותושבים של המועצה האזורית שומרון. אתם חלק מאיתנו".

והעיניים כבר נשואות קדימה, לשנה הבאה. "אנחנו מתחילים יחד עם שלום ואך לבנות את הקבוצה הבאה. בשנה הבאה אנחנו נערכים לקבוצה גדולה יותר לאור ההצלחה. ברור שאם עד לפני שנתיים רבים בצרפת לא ממש ידעו מה זה שומרון – היום יודעים. הצלחנו למתג אותו בקהילה היהודית בצרפת בצורה הטובה ביותר", מסכם דגן.