צליל בירן, הפסנתרן שליווה את נחום היימן ז''ל במשך 25 שנים, סיפר אמש (חמישי) על ביקורו האחרון שהתקיים ממש סמוך לפטירתו של היימן השבוע.
"עבדתי עם נחצ'ה 25 שנים ברצף. הייתי הפסנתרן המלווה שלו מאז שהשתחררתי מהצבא עד לפני כשלוש שנים", סיפר בירן באירוע של עמותת "מעלה-המרכז לציונות דתית" בירושלים.
''אני לא יודע אם זה גורל, אבל בבוקר פטירתו באתי לבקר אותו בבית האבות שבו היה מאושפז. דיברתי איתו אתמול בערב שאני רוצה לבקר אותו והוא אמר לי 'תבוא בעשר, אם אני ישן אז תעיר אותי. הגעתי בעשר בערב, ואמרו לי חכה חכה הוא לא מרגיש טוב, הוא לא מרגיש טוב, אנחנו לוקחים אותו לבית חולים''.
בירן התעקש להיכנס ולראות את היימן ואמר לבני המשפחה ''אני רק אכנס להגיד לו שלום. לא הייתי מודע לכמה חמור המצב שלו. נכנסתי, טפחתי לו על הכתף ואמרתי לו 'נחצ'ה, זה צליל'. ככה נפרדתי ממנו".
כ-150 בני אדם השתתפו אמש באירוע של עמותת "מעלה-המרכז לציונות הדתית" לרגל ט''ו באב, אשר עסק באתגר הייחודי של היוצר הדתי בהצגת אהבה ורומנטיקה על המסך, תוך היצמדות לכללי הצניעות וההלכה.
במסגרת האירוע שנערך במרכז "חיבה" בירושלים, התקיים פאנל מרתק בהשתתפות השחקן הידוע יהודה ברקן, התסריטאי ההוליוודי צבי פישמן והתסריטאית חוה דיבון, מיוצרות סדרת הטלוויזיה ''סרוגים''.
בפאנל הועלתה הדילמה המרכזית של היוצר הדתי המוצא עצמו שלא אחת נאלץ לאזן בין הרצון לשמור על רמה קולנועית גבוהה ולזכות בהצלחה קופתית ליצירתו אל מול היצמדות לכללי הצניעות ולחוקי ההלכה, והוצגו שאלות על תפקידו של יוצר הקולנוע הדתי, על התמודדותו עם הצגת רעיון האהבה על המסך, על מקומו ועל המגבלות ההלכתיות המנחות את יצירתו.
רפי קפלן, מנכ"ל ''מעלה'', אמר כי "האהבה בימינו מוגדרת בדרכים רבות, הפסטיבלים בכנרת רק מדמים אהבה ומדגישים את הצורך ללמוד מה זו אהבה באמת. בתורה כתוב על יצחק ויעקב שאהבו את נשותיהם, מדוע זה צוין? האם הייתה שם רומנטיקה? האם זה היה חשוב ותורם לנישואיהן? אם לא הייתה, מדוע התורה טרחה וציינה את זה ומה אנו צריכים ללמוד מכך?''.
לדבריו העיסוק בנושא זה העלה לאורך השנים שאלות רבות, שעל חלקן ניתן מענה בהקמת בית הספר לקולנוע 'מעלה' עבור היוצרים הדתיים שהבינו כי אינם יכולים להפקיר את הזירה ללא מענה מתאים. ''העובדה כי יש גישות הלכתיות שונות לעיסוק ברומנטיקה הקולנועית, רק מחדדת את הצורך להמשיך ולמצוא את התשובות לשאלות העולות שוב ושוב בתחומי הגבולות ההלכתיים ושמירת הערכים ביצירה".
יהודה ברקן, שחקן, במאי, יוצר וחוזר בתשובה, סיפר "אני עוד ינוקא בתפיסת ההלכה, ורואה את אתגר זה מזווית של יהודי שנולד למגזר החילוני וצריך להתמודד עם כל המגבלות. אם אתה מסתכל על האיסורים מהזווית של בית שמאי, אתה בבעיה.
''אבל אם תלך לפי בית הלל, אני מאמין שאפשר לעשות דברים טובים, למצוא את הדרך הנכונה בדיוק כמו שפתרו בעיה קיימת ויצרו מעלית שבת. המטרה היא שנצליח ליצור כדי שכולם יוכלו לבוא ליהנות ולא לחטוא ולפשוע".
חוה דיבון, תסריטאית ומיוצרות 'סרוגים', טענה כי ''המדיה היא כלי אליו ניתן לצקת תכנים, וזה תפקידו של היוצר הדתי - ליצור תחביר חדש למילון הקולנועי. להכניס מילים חדשות שמאפשרות את היצירה מתוך קבלת ההלכה. גם בתהליך של יצירת הסדרה סרוגים עלו שאלות רבות, שלא עסקו רק ב'בינו לבינה'.
''למשל צילום סצנה של קידוש בשבת, האם מותר להגיד שם ה' או לא? הנייר יכול לסבול יותר מאשר הפריים הקולנועי, אבל דווקא המגבלה מייצרת אומנות, מייצרת קולנוע טוב יותר, מדויק יותר", הסבירה.
צבי פישמן, יוצר הוליוודי וחוזר בתשובה, הסביר "למה קולנוע זה מושך את העין? כי הצופה מזדהה עם הגיבור. זו מתמטיקה פשוטה וזו גם הבעיה שבהצגת הרומנטיקה על המסך. ברגע שבחרת להציג אישה מבוגרת או לא יפה, השקטת בצורה הזו את היצר של הגבר שמסתכל על הבחורה. זה בעייתי, אבל זה גם פתרון".