בעלי ואני מתלבטים בסוגיה חודשים. כבר עשינו טבלאות של בעד ונגד. ניסינו לשכנע זה את זה כל אחד בצדקת מחשבתו. הסכמנו, ודנו מחדש. התייעצנו עם חברים.
אני חושבת שההחלטה לקנות בית הייתה זריזה יותר ועם פחות לבטים. בסוף נפל הפור, ופתחתי חשבון אינסטגרם.
אני יודעת שזה נשמע פומפוזי ומוגזם. וכמו שחברה אמרה לי: מקסימום תעשי אחורה פנה, קדימה מחק חשבון. אבל באמת הרגשתי שיש בזה רגע משנה חיים.
שנים אני שומעת על אימת הסמארטפון. הרבנים מזהירים מפני המכשיר ההרסני, שבתוכו חבויות הטכנולוגיות שמחריבות כל חלקת אלוקים קדושה. והאמת, בכל פעם ששמעתי את מסע ההפחדות, הרמתי גבה. שנים שיש לי טלפון חכם, והוא די כאבן שאין לה הופכין. זאת אומרת, הוא מאוד שימושי. יש בו מייל ואני כותבת בעזרתו את הטורים, אחרי שהמחשב עף מהבית. יש בו מצלמה שמתעדת, לאבא שעובד, רגעים אבודים. ובעיקר הוא מונע ממני להגיע לקלקיליה בנסיעה פשוטה לכפר סבא השכנה. באמת לא הבנתי על מה הטררם. לאינטרנט אני נכנסת פעמיים ביום, להתעדכן על החיים, וזהו. מה כל כך מסוכן פה?!
פעם, כדי למצוא מחדש ולחזור להיות בקשר עם חברים מהפנימייה בארצות הברית, פתחתי דף פייסבוק. בחיי, זה היה משעמם ומטרחן. כל מיני אנשים, שההגדרה "חברים" לא בדיוק מתארת את היחסים בינינו, העלו לדף שלי כל מיני הגיגים ותמונות של הילדים המאוד נחמדים שלהם, אך לא באמת מוכרים לי. מהר מאוד נשברתי. סגרתי את הדף. הבטחתי לאדון פייסבוק שאני על אמת רוצה להיפרד. שזה לא הוא, זו אני. וכך תם הטקס. מעניין? לא ממש. מסוכן? לא ברור לי למה.
חיים בסרט
לפי מיטב הבנתי המצומצמת, האינסטגרם הוא סיפור אחר לגמרי. אנשים מתעדים את החיים שלהם בתמונות. ברגעים. עצם החשיבה שאני ראויה שמישהו אחר חוץ מבעלי יעקוב אחריי מאוד יהירה לטעמי. אבל אני מבינה את הרעיון מאחורי הדבר הזה, או לפחות איך שאני חושבת שצריך להשתמש בזה. יש באפליקציה הזאת משהו מאוד חיובי, שמעצים את הפרגון, הנדיר, שיש בין אנשים. אין פה רשעות, רק שליחת אנרגיות חיוביות, לבביות, לחלל. זאת לעומת הפייסבוק, שהוא מצע לגידולי פרא של לשון הרע.
ופרט לכך, האינסטגרם יכול לקרב אותנו זה לזה. לראות איך מישהו חווה את החיים, ולשתף ברגעי האושר והקושי. הזדמנות להיות כנה. ואולי זה יסיר בינינו חומות. ייתכן שאני קצת נאיבית. אבל בעיניי זה לא חזון תלוש.
אז בשקט בשקט, פתחתי חשבון אינסטגרם. או דף, או עמוד, או איך שקוראים לזה.
וכדי להבין לאיזה עולם מקביל נכנסתי, חיפשתי אנשים שאני מכירה בהווה, או שהכרתי בעבר - ועיניי חשכו. פשוט הזדעזעתי. ואני אפילו לא מתכוונת לחוסר הצניעות המשווע שהולך שם. הרגשתי שאכן, כמו שחששתי, החשיפה לעולם הזה תעביר אותי טלטלה גדולה. ממה שראיתי, אנשים חיים בסרט. או מדמיינים שהם חיים בסרט. או שהם חושבים שטוב להראות לכולם שהם חיים בסרט. יש אנשים שכל תמונה שהם מעלים גורמת לך או לרייר, או לחמוד, או לעבור על מצוות אחרות מדאורייתא. לרגע שאלתי את עצמי, מה בכלל אני עושה בחיים האלה?! לגדל חמישה ילדים, להחליף חיתולים ולעשות כלים וכביסות ממש לא מצטלם טוב. אז בשביל מה בכלל לעשות אותם, אם זה לא פוטוגני?!
שנית, הרגשתי שמשהו בחיים שלי השתנה. אם הכנתי עוגה, שאלתי את עצמי האם חשוב יותר שתהיה טעימה או שתצטלם טוב. במשך יומיים הייתי מאוד מבולבלת. הרגשתי שבמקום ליהנות מהרגע, במקום לחוות אותו, אני שואלת את עצמי אם הוא ראוי להיות מונצח ומופץ. זו דרך עגומה מאוד להתבונן ולחוות את החיים. אם כל מה שנרצה לחוות צריך להיות גדול מהחיים, נחמיץ הרבה רגעים קטנים וקסומים, שלא מצטלמים טוב, וטוב שכך.
עברו כמה ימים עד שהעזתי לעלות תמונה. של אוכל. ועוד כמה ימים עד שהעליתי עוד תמונה. של אוכל. לפני שהחלטתי לעשות ויברח, שעתיים לפני כניסת שבת של ט' באב, צילמתי את הפמוטות וכתבתי בקשה לבנות ישראל, אלו שעקבו אחרי (קונספט מצחיק, אבל מילא), שזה הזמן לשבור יחד שערי שמיים בתחינה שמשיח צדקנו יתגלה במהרה. אמנם המשיח לא התגלה, אבל התגובות היו מדהימות. פתאום הייתי בקהילה של נשים מחוברות וירטואלית. פתאום, כמו שהתפללתי, המחיצות הטכנולוגיות אכן הסירו את מחיצות הלב. פתאום דיברתי ללבן ומלבן של נשים אחרות. בהינף מקש זכיתי לשמח, לקרב, להתחבר לנשמות הטהורות של נשות ישראל, שעד אותו רגע לא הייתה לי דרך להגיע אליהן. אולי מתכנתי האפליקציה לא כיוונו לשם שמיים, אבל השם סובב אפליקציה למעשה.
סלט אבוקדו
האבוקדו חוזר לשוק, ובכלל לא אכפת לי שהוא עדיין לא ירוק וחינני. הנה מתכון לסלט אבוקדו פשוט ומושלם.
החומרים הדרושים:
אבוקדו (לפני הכמות שרוצים) חתוך לחתיכות גדולות
בצל לבן או סגול פרוס דק-דק
בצל ירוק חתוך, לא חובה
החומרים לרוטב:
6 כפות שמן זית
5 כפות חומץ תפוחים
קורט מלח
2 כפיות סוכר חום
2 כפות חרדל
אופן ההכנה:
אני תמיד מכינה כמות גדולה יחסית ושומרת במקרר.
משרים במשך חצי שעה את הבצל ברוטב, ואז מערבבים ומגישים (כמובן שיש הבדל גדול בטעמים לפי סוג החרדל).