כמה שנים צריכות לעבור כדי שקצין משטרה גס רוח ואלים ישלם על מעשיו?
לפני שש שנים בדיוק, בעת הקפאת הבנייה הגדולה ביו"ש, הגיע רכב בעל לוחית רישוי אזרחית לשער היישוב נריה אשר בבנימין. ברכב נהג מי שהיה אז קצין המודיעין של המשטרה בגזרה, שלומי בכר, שהיה לבוש בבגדים אזרחיים.
לידו ישב קצין משטרה נוסף לבוש מדים. כאשר הציץ השומר בשער במושב האחורי נכונה לו הפתעה: ישבו שם שניים מראשי 'שלום עכשיו' - המזכ"ל יריב אופנהיימר, ומי שפיקחה מקרוב על האיסור שהטילה ממשלת נתניהו בהשראה אמריקנית על יהודים לבנות באזור, חגית עופרן. הנימוק שנתנו אז במשטרת ישראל לניסיון הברחת שני פעילי השמאל הקיצוני אל תוך היישוב היהודי היה סיור לצורך קביעת מיקום להפגנה שתכננה שם 'שלום עכשיו'. הקצין לבוש המדים הזדהה בפני השומר ודרש לפתוח את השער. זה התעקש שכל היושבים ברכב יזדהו. עופרן, שהקליטה את המתרחש, הנציחה את סירובו של השוטר בכר להזדהות, ואת ההתנהלות האדישה של השומר אל מול הדרישה המשטרתית.
בכר, שוטר גאה שכמוהו, לא יכול היה לשתוק אל מול חוסר היראה של השומר. כאשר זה פנה לעבר עמדת השמירה כדי להתייעץ עם רכז הביטחון של היישוב האם עליו להכניס את החבורה גם מבלי לזהות את כולה, מיהר בכר אחריו והדף אותו אל תוך העמדה. ראשו של השומר נחבט בחלון שהתנפץ. בכר הוסיף עוד כמה מהלומות, הודיע לשומר המוכה כי הוא זה שתקף קצין משטרה, ובעזרת קצין המשטרה הנוסף שחש למקום פרק אותו מנשקו ועצר אותו.
בינתיים ברכב המשיך הרשמקול של חגית עופרן לעבוד ותיעד אותה כשהיא אומרת כי על התנהגות כזו היא הייתה מגישה תלונה. אופנהיימר לעומתה גילה הבנה להתנהלותו של הקצין. לזכות שניהם צריך לומר שהם התייצבו בכל פעם שהתבקשו כדי להעיד מטעמו של השומר על התקרית האלימה.
שכניו של השומר שנקלעו עם רכבם לאזור השער באותה שעת בוקר והיו עדים אף הם לתקרית, לא חסו על שעות עבודה אבודות. בעצת אורית סטרוק, מי שהייתה אז יו"ר ארגון זכויות האדם ביש"ע, מיהרו השכנים עוד באותו בוקר למשרדי מח"ש כדי למסור עדות. כל זה לא הצליח להביא את מח"ש להגיע למסקנה כי יש להעמיד את השוטר התוקף לדין פלילי. בבית הדין המשמעתי הוא הורשע בהפעלת כוח שלא לצורך ובהתנהגות שאינה הולמת שוטר. בערעור הוא זוכה מהתנהגות שאינה הולמת שוטר, ובפועל הוא קודם בשנים שחלפו מאז.
בעידודו של ארגון זכויות האדם ביש"ע הגיש השומר תביעה אזרחית נגד הקצין בכר באמצעותו של עו"ד נדב העצני. בפסק הדין קבעה סגנית נשיא בית המשפט השלום בירושלים, השופטת דורית פיינשטיין, כי מהראיות עולה שהשומר אכן נהג בזלזול ובאדישות. אך כפי שלא יעלה על הדעת שאזרח שיגיב באלימות להתנהגות שכזו יוכל לחמוק מעונש, כך לא יעלה על הדעת שזו תהיה סיבה מספיק טובה לשוטר להתנפל על אזרח ולהכות אותו. על פי המשפט העברי היא גם נתנה משקל של ממש ל"בושת" עלבונו של אדם שמוכה בפני עדים, וקבעה כי גם היא תהיה עילה לפיצוי במקרה של אלימות משטרתית.
באופן חסר תקדים דנה השופטת גם בחלוקה המדויקת של סכום הפיצוי בין השוטר המכה ובין משטרת ישראל. זו האחרונה ניסתה להתנער מאחריות בטענה כי התנהלות השוטר הייתה בחריגה מוחלטת מסמכותו ולכן מעסיקתו, משטרת ישראל, לא חייבת לשאת בנזק. השופטת קיבלה את עמדת התובע שטען כי העמדתו של בכר לדין משמעתי ולא פלילי, העונש הסמלי שהושת עליו והקידום שקיבל, כל אלה מוכיחים כאלף עדים כי המשטרה אינה רואה את בכר כמי שחרג הרבה מסמכותו. לכן היא צריכה לשאת לפחות בחלק מהנזק בשל אחריותה השילוחית. השופטת פיינשטיין פסקה לשומר פיצוי והוצאות של 21 אלף שקלים. השוטר בכר ייאלץ לשלם מכיסו שני שלישים מהסכום. את היתרה תשלם המשטרה.
שמן למדורת הגירושין
אוגוסט. חם. הילדים בחופש, מכיוון שלמורים יש זכות קנויה לעשרות רבות של ימי חופשה בשנה. לך יש רק 12 ימים כאלה, ובכל זאת גייסת שלושה מהם כדי לשעשע את המשפחה. השעשועים עולים כסף, וזה הולך ואוזל במהלך החודש וחצי האחרונים על קייטנות ושאר בילויים ומסגרות. הילדים דורשים צימר. הצצה קלה בחשבון הבנק, ואתה מסרב. אם גם רעייתך מבקשת מאמץ כלכלי נוסף, העניין מסתבך. אם אתה שרוי במערכת זוגית טובה, תגיעו להסכמות. מערכת יחסים משוכללת פחות תביא לניצחונו של הצד האסרטיבי יותר. אבל מי שממילא מצוי במערכת יחסית עכורה ומניפולטיבית - לפעמים כזו שעל סף התמוטטות, כזו המחייבת כבר זהירות משפטית - אצלו העניין מסתבך.
לוויכוח על החופשה המשפחתית הצטרפו שתיים - שרת המשפטים איילת שקד והשרה לעניינים חברתיים גילה גמליאל. הראשונה, ברוח האמירות הריקות של ימים אלו, קבעה כי "אלימות כלכלית היא אלימות לכל דבר". השנייה פירטה והסבירה כי "אלימות כלכלית יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות של אדם כלפי בן זוגו המונעת או מקשה על מימוש התנהלות כלכלית עצמאית של בן הזוג". ביחד הן הוציאו תזכיר חוק שמאיים להפוך את חייהם של אנשים במערכות זוגיות לקויות למסובכים עוד יותר. הן קבעו כי "אלימות כלכלית" תהיה עילה להוצאת צווים משפטיים בין בני זוג, ואף לתביעות אזרחיות בדיעבד.
אז נכון שיש גברים חולי שליטה או קמצנים, שממררים את חייהן של בנות הזוג שלהן על כל הוצאה - הגיונית ככל שתהיה (המילה "גברים" לא מופיעה כמובן בתזכיר החוק). אך יש גם נשים בזבזניות שבלי התנגדות עזה של בן הזוג עלולות להביא אסון כלכלי על משפחתן (ויש גם לא מעט גברים כאלה). בכל אופן, אלו יוצאי הדופן. את שערי הגיהינום פותחות שתי השרות שוחרות הטוב (ויחסי הציבור) למאות אלפים שנמצאים בהליכים משפטיים קשים אל מול בני זוג לשעבר. אלה מתמודדים מול עורכי דין ממולחים וחסרי מצפון המסיתים לטפול האשמות שווא לצורך השגת יתרון משפטי. ובעריצות התקינות הפוליטית, את האבן שזרקו השתיים הללו אף חכם לא יעז לנסות ולהוציא.
מחיר השתיקה
השופט שלמה פרידלנדר, מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לא מתעצל. התביעה הביאה בפניו שניים שנחשדו בסחר בסמים וביקשה להאריך את מעצרם עד תום ההליכים. השניים טענו להגנה מהצדק. לדבריהם, בעל מחסן שבו נתפסו הסמים, ובעל משאית שעליו נתפס חלק אחר של המשלוח, שוחררו. רק הם נותרו במעצר. השופט ביקש הסברים מהתביעה, ונענה כי מדובר במדיניות של התביעה שלא אמורה להידון בבית המשפט בשלב זה.
"הדיון הותיר אותי, אפוא, בתחושת אי-נוחות", כתב השופט, "חשתי צורך, שבוודאי משותף גם למשיבים ולציבור, להבין את התנהלותה של התביעה, ולהיווכח כי היא צודקת וסבירה. כמילותיו של ספי ריבלין: 'לא שאני לא מאמין, אבל אני רוצה לראות בעיניים שלי'. כל רשות מנהלית חייבת להתנהל באופן סביר ומנומק. בטרם ייעתר בית המשפט לבקשת התביעה לשלול את חירותו של אדם בעל חזקת חפות, ראוי שתנוח דעתו כי הגושפנקא שלו ניתנת להתנהלות סבירה ומנומקת".
השופט פרידלנד צלל אפוא לעומק הדברים. התברר כי בעל המחסן ובעל המשאית העידו כי השניים שכרו את שירותיהם והם לא ידעו שזה נעשה לצורך אחסון והובלת סמים. ואילו השניים האחרים, שדרשו הגנה מהצדק, שתקו בחקירה ולא שיתפו פעולה. השופט מצא ששיקול הדעת של התביעה סביר ביותר ואישר את המעצר.