1.
הפרסומים אודות קבוצת חיילים דתיים מחיל הנדסה קרבית, שנאלצו להתגלח בפקודה כדי שיוכלו לצאת לשבת הביתה, העלו בי זיכרונות ממה שראו עיניי בבסיס הטירונים של הנדסה קרבית לפני יותר מעשרים שנה.
הגעתי לטירונות בראשית חורף תשמ"ו (גיוס נובמבר 85') עטור זקן, ומעולם לא נדרשתי להתגלח. איש לא חקר אותי האם הזקן הוא חלק בלתי נפרד מאורח חיי הדתיים, או שמא גידלתי אותו רק כדי להיפטר ממסדרי גילוח. למעשה, שני הדברים היו נכונים. כתלמיד ישיבה צעיר תמיד היה ברור לי שבעתיד אגדל זקן, אבל בפועל התחלתי בכך בשנה העשרים לחיי, לקראת הגיוס.
ידעתי שגילוח בצבא בתנאי שטח הוא לעתים עניין מסובך ליהודי שומר מצוות שאינו מתגלח בסכין. לא בכל שטח אימונים יש חיבור לחשמל, וטיבן של סוללות שהן אוזלות בדיוק כשאתה צריך אותן. בשביל חייל דתי שצריך גם להספיק להתפלל שחרית לפני מסדר בוקר, כל דקה של התעסקות בגילוח שנחסכת לטובת ההכנות האחרות למסדר הייתה שווה זהב. הזקן הזה, שאני מודה ומתוודה כי גודל בין השאר כדי להיפטר ממסדרי גילוח, מלווה אותי עד היום.
בטירונות הייתי דתי יחיד במחלקה, אבל ממש לא המזוקן היחיד. בפלוגה שלי היה ריכוז גבוה של חיילים בני קיבוצים שצוידו היטב לקראת גיוסם – גם בציוד מסייע לחייל וגם בעצות טובות. לאורך כל הטירונות היו כמה מהחיילים הקיבוצניקים, וגם אחד מהקצינים בפלוגה, מגודלי זקן. בתום הטירונות אותם חיילים ואותו קצין גילחו את זקנם. לגביהם לפחות, אין ספק שגידול הזקן נועד לשחרר אותם מהנהלים הקפדניים של מסדרי הגילוח בתוך לחץ הזמן הצפוף של חודשי הטירונות. ואתם יודעים מה? זה לא הפריע לאף אחד. צה"ל לא התמוטט מזה שכמה מחייליו התגייסו מגודלי זקן רק כדי להיפטר ממסדרי הגילוח. כל עוד לא היה מדובר בזיפים בני-יומם המשדרים רישול והזנחה אלא בזקן של ממש, צה"ל התיר לך לגדל אותו גם בלי להישבע לו אמונים לנצח, להביא מכתב המלצה מרב היחידה ולקבל חתימה מקצין השלישות הפיקודי.
2.
על פי דפים היסטוריים שנכתבו בתולדות מערכות צה"ל, כמה מלוחמיו המהוללים ומקציניו הבכירים של צבאנו היו, לא תאמינו, מגודלי זקן. למשל מפקד הצנחנים האגדי תא"ל אהרון דוידי, או לוחם ה‑101 והצנחנים אל"מ שמעון כהנר (קצ'ה). איש לא טען כלפיהם שזקנם פוגע בסדר ובמשמעת. הזקן של עמרם מצנע לא הפריע לו להגיע עד לתפקיד אלוף פיקוד המרכז, ולאלוף דן הראל הזקן לא הפריע לבצע בהצלחה יתרה את משימת ההתנתקות. כל זה מלמד שהדרישה לצמצם למינימום את מספר המזוקנים בצה"ל היא בעיקר גחמה של ראש אכ"א הנוכחי, האלוף חגי טופולנסקי. וכשההחלטה הזאת מצטרפת לשורה של החלטות והתבטאויות המשדרות חוסר נחת מהמקום המרכזי שקצינים ולוחמים דתיים תופסים בשורות צה"ל, גזירות הגילוח מצטיירות כעוד ניסיון לפגוע במעמדם ובתחושתם הטובה של הדתיים בצבא.
למרות הצהרות חוזרות על כך שאין שום כוונה לכפות גילוח על מי שמגדל זקן מסיבות דתיות, בפועל יש יותר מדי תקלות. דתיים שמבקשים לגדל זקן הופכים לחשודים ברמאות שחייבים להתגלח כל עוד לא הוכחה חפותם וזכאותם. רבים נופלים בין הכיסאות במתנה לאישור המיוחל, וגם כשהוא כבר ניתן, מי שזוכה לו נחשב לבעל הופעה בלתי ייצוגית שאינו ראוי לעמוד במסדרי כבוד צבאיים. אגב, מה לגבי שפם? הוא כן נחשב ייצוגי, או שגם בעלי שפמים יודרו ממסדרי כבוד?
נגד כל זה ראוי למחות - מחוץ למסגרת הצבאית, ובמידת האפשר גם בתוך צה"ל. חיילים דתיים צריכים להיאבק ולא לוותר על זכותם להופעה יהודית מסורתית. וגם כשמדובר בחילונים, אין לקבל את זה שגידול זקנם נחשב לפגיעה בסדר, במשמעת ובהופעה הייצוגית. מה שהיה טוב בצה"ל במשך 65 שנה יכול להיות טוב גם תחת כהונתו של ראש אכ"א חגי טופולנסקי. לשר הביטחון המזוקן אביגדור ליברמן ולסגנו המזוקן הרב אלי בן-דהן צריכה להיות אמירה בנושא.
3.
ההתדרדרות בתחום הזכויות הדתיות וההלכתיות של חיילי צה"ל החלה בימי הגירוש, כאשר הציבור הדתי-לאומי כופף את ראשו ונרתע מלאמץ כאיש אחד את פסק סירוב הפקודה של מו"ר הרב אברהם שפירא. הנסיגה נמשכה כאשר צוערים בקורס קצינים לא זכו לגיבוי של ממש מהרבנות הצבאית ומהציבור הדתי, לאחר שלא צייתו לפקודה שביקשה לכפות עליהם לשמוע שירת נשים. כללי צניעות בין חיילים לחיילות שגובשו תחת הכותרת "השילוב הראוי" הולכים ונשחקים מבלי שתקום מחאה של ממש. דבריו המפורסמים של הרב יגאל לוינשטיין ביטאו את מצוקתם של מי שביקשו להיות 'ממלכתיים' ולהתגמש ככל האפשר, אבל גם הם כבר מרגישים היום שהגיעו מים עד נפש.
לאור כל זאת, התארגנות אזרחית למניעת פגיעה בזכויות החייל הדתי היא נדרשת ובלתי נמנעת. הכינוי "מלשינון" שהודבק לארגון 'צו 1' הוא השמצה. אפשר אולי למצוא טעם לפגם במי שמתקשר לרשויות כדי לדווח על עבירות מס או עבירות תנועה שהוא עצמו לא נפגע מהן ישירות. אבל במקרה הזה מדובר במוקד מצוקה שמרכז תלונות של מי שנפגעו, והם חסרי יכולת להגן על זכויותיהם. כל עוד בצה"ל מקצצים בכנפיה ובסמכויותיה של הרבנות הצבאית, קשה לצפות שאנשי הרבנות יעשו את כל הנדרש בכוחות עצמם ובלי סיוע אזרחי מבחוץ.
לסיים ש"ס בכל יום
כבר יצא לי בעבר להמליץ כאן על אופציה של לימוד משניות בקצב של פרק ליום, שהמתמידים בו יסיימו ש"ס משניות בתוך כשנה וחצי. השבוע נודע לי על יוזמה חדשה ללימוד משניות, מיסודו של הרב יהודה לייב שטרנברג מארצות הברית. היוזמה מבוססת על מסגרת לימוד של פרק משניות ליום - אבל יש בה מרכיב נוסף וייחודי: הרב שטרנברג מבקש לייסד קבוצת לימוד של יהודים מכל העולם, שהמשתתפים בה יסיימו ביחד ש"ס משניות קבוצתי בכל יום.
איך זה אמור לעבוד? מן הסתם רבים מכם מכירים את הרעיון של "תהילים המחולק", שבמסגרתו כמה יהודים מחלקים ביניהם את פרקי ספר תהילים. כל אחד מהמשתתפים קורא כמה פרקים, וביחד הם מסיימים את הספר תוך זמן קצר.
הרעיון של הרב שטרנברג הוא לחלק בדרך דומה את 525 פרקי ש"ס המשניות בין 525 לומדים, שכל אחד מהם ילמד ש"ס משניות בקצב של פרק ליום. לא מדובר בסדר לימוד כמו זה של הדף היומי או המשנה היומית - מפעלים שכל משתתפיהם ברחבי העולם לומדים את אותו דף גמרא יומי או את אותן משניות. כאן הרעיון הוא שכל אחד מהמשתתפים במפעל יתחיל את לימודו בנקודת התחלה שונה לאורך 525 הפרקים, ומדי יום יתקדם אל הפרק הבא. בדרך זו, בכל יום יתחלקו כל פרקי ש"ס המשניות בין כלל הלומדים בפרויקט, שכל אחד מהם ילמד מחר את הפרק שהבא אחריו בתור למד היום. משתתפי הפרויקט יזכו לסיים בכל יום ש"ס משניות כקבוצה, ובתום 525 יום יזכה כל אחד מהם לסיים באופן אישי את כל הש"ס.
הרב שטרנברג, שלא זכיתי להכירו אישית, מייעד את יציאת הפרויקט לדרכו לשבת הבאה, ל' באב. המעוניינים להשתתף מוזמנים להיכנס לאתר www.perekmishna.com, להירשם למבצע ולקבל את הפרק האישי שלהם, שממנו כל אחד יתחיל את סבב ש"ס המשניות שלו. אפשר גם להתקשר ולהירשם בטלפון 5695001‑02.
ביום ד' השבוע נכנסתי לאתר. היו שם 37 נרשמים. נרשמתי כמספר 38 וקיבלתי את השיבוץ האישי שלי במרוץ השליחים הזה, שיתחיל בשבילי בפרק ה' במסכת שביעית. אין לי דרך לדעת האם בתוך שבוע יצטרפו למפעל לפחות עוד 487 משתתפים מהירי החלטה, כדי להגיע ל‑525 משתתפים. בכל מקרה, אם אזכה להתמיד בסדר לימוד של פרק משניות לאורך 525 ימים, אני את שלי כבר הרווחתי.
לתגובות: eshilo777@gmail.com