זמן ההמתנה להשתלות כליה באיראן קרוב לאפס, משום שהממשלה מעודדת מכירת כליות. כך מדווחת סוכנות הידיעות AP, המפרסמת כתבה מפורטת על שוק הכליות האיראני.
קרוב ל-1,500 איראנים מוכרים מדי שנה כליה למי שזקוקים להשתלה, תמורת סכום שנע בדרך כלל בסביבות ה-$4,500.
בניגוד למדינות אחרות בעולם, איראן מתירה באופן גלוי לנתרם לשלם לתורם. מותר גם לפרסם מודעות בהן מוצע כסף בעבור כליה, ולהיפך. גורמים המתווכים בין חולים לתורמים אסור לקחת כסף, ובמקרים מסויימים, עמותות משלמות על ההשתלה במקום הנזקק, כאשר זה אינו מסוגל לעמוד בתשלום.
עד לפני 16 שנה, בישראל היה מותר לקבל כליות מתורם חי רק אם היה מדובר בקרוב משפחה, וכמובן שהדבר לא נעשה תמורת תשלום. מאז שנת 2000, מותר לקבל כליה גם ממי שאינו קרוב משפחה, אולם גם זאת, בתנאי שהתרומה נעשית מתוך מניע של צדקה ולא לשם בצע כסף.
גם בארה"ב, מכירת כליות אינה חוקית. כתוצאה ממדיניות זו, מתים אלפי אנשים מדי שנה בהמתנה לתרומת כליות. כ-18,000 השתלות כליות מבוצעות בארה"ב מדי שנה, אך כמעט 100,000 איש נמצאים ברשימת ההמתנה. זמן ההמתנה הממוצע הוא כשלוש שנים, ובשנה שעברה מתו בארה"ב יותר מ-4,400 איש שהמתינו לכליה.
ארגון הבריאות העולמי מתנגד למה שהוא מכנה "מסחור" של השתלות האיברים. חלק ממבקרי השיטה האיראנית טוענים שהשיטה תיצור אפליה לא הוגנת נגד מי שאין בידם לשלם עבור הכליה.
אולם מכירת כליות בשוק השחור נמשכת ממילא כל העת במדינות כמו הודו, פקיסטן והפיליפינים – מה שגורם למומחים לא מעטים להמליץ גם לארה"ב ומדינות אחרות לאמץ את השיטה האיראנית.
האשם ר'אסמי, ראש ארגון מקבלי הדיאליזה וההשתלות של איראן, אמר לסוכנות AP כי "לחלק מהתורמים יש שיקול כספי. אנחנו לא טוענים שאין להם. אם לא היו להם שיקולים כאלה, הם לא היו תורמים כליה. ולחלק מהאנשים יש פשוט מוטיבציה של צדקה".
בהשתלת כליה, הכליה החדשה מושתלת בבטן התחתונה, מתחת לכליות המקוריות של המושתל.