פרגולה | קליפ | אביתר בנאי
פעם הייתי מנסח קומוניקטים (הודעות לתקשורת) לחברים מוזיקאים.
יש כללים, יש קודים, יש ניסוחים שמוכרים יותר ויש משפטים בנליים שחייבים להיאמר או להיכתב.
אחד הכללים הלא כתובים שבניסוח קומוניקט הוא כותרת כמה שיותר אינטימית – אם זה "הזמר בלה בלה בשיר חושפני חדש" או "מכניס את המאזינים לתוככי נפשו", "בריאיון גלוי לב" ועל זו הדרך.
בדרך כלל ה'חושפנות' ו'תוככי הנפש' אלו סיסמאות ריקות שבאות למכור את המוצר לצופים או למאזינים שרוצים עוד ועוד מנפשו של הזמר.
אנו חיים בדור כזה. דור ה'פייסבוק', ה'בלוגרים' והגלובליות הכללית והאישית.
כל אחד מציג את חייו לאלפי חברים ברשת, שולח תמונות של הילדים לקבוצות עם מאות או עשרות חברי משפחה, מבקש שיזהו אותו ברחוב ושידעו עליו כמה שיותר, גם אם זה יותר ממה שצריך.
אנשים מכלים את חייהם ברצון לספר עליהם, מפספסים את הזמן בהתעסקות בהצגתם לעיני כל ואיך ביבי אמר פעם לקבוצת עיתונאים: "היום כולם מצלמים ומצלמים ומעלים ומתעדים, מתי הם מספיקים גם לחיות את החיים?"
ומכאן סלידתי לכל הריאליטים למיניהם, ל'האח הגדול' וגם לסדרות כמו 'מחוברים'. חיו ותנו לחיות, אל תספרו לנו כל היום על חייכם.
ואז הגיע אביתר בנאי, גאון הדור, ואיכשהו שבה אותי בשיר, במשמעויות ומעל הכל – בקליפ חושפני כמו שאף אחד לא היה מעולם – מהמשכנתא, דרך התחושה להיות חלק מהתרבות הישראלית, ועד המשפחה, החברותא והקניות ב'אושר עד'. ועם כל המציצנות לה 'זוכים' המעריצים – עושה את כל זה בענווה כנה ועמוקה. לא עוד "תראו אותי כמה אני מיוחד", אלא "אני אדם רגיל לחלוטין, אין מה לראות אצלי". ודווקא שם מתגלה היופי הזוהר ביותר בחייו של אביתר בנאי.
ממליץ לצפות שוב ושוב, עד שכשתשמעו את השיר ברדיו תדקלמו את הקליפ בראש.
סלסולים | גרסת כיסוי | קובי ברומר
'קאברים' (או בשמם העברי – גרסאות כיסוי) מעוררים לכאורה ביקורת פנימית. לא סתם הטוקבקים אוהבים לטקבק לשירים כאלו. תגובות הנעות בין – "גנבים!!! זה בכלל שיר של סטטיק / ג'סטין ביבר / אייל גולן"!!! (לא הבנתם את הקונספט, אה?) לבין "איך אתם מעזים לבצע שיר חילוני?" (בדיוק בשביל זה הומצא הגיור, על מנת שיהיה אפשר לשמוע את השיר מבלי חילוניותו, במילים נקיות וכשרות).
לעניין דנן, אחד הלהיטים הגדולים של הקיץ של הצמד הצעיר אולי המצליח ביותר בישראל היה צריך לעבור מתי שהוא גיורון טקסטואלי קטן וכל הקודם זוכה. קובי ברומר, זמר חתונות מצליח וצלע אחת מחבורת 'מועצת השירה היהודית', קפץ על המציאה ושחרר ראשון את הגרסה הדתית לשיר.
לצערי העיבוד לא השתנה כלל וגם במילים כמעט לא הורגשה נגיעה, למעט כמה משפטים שהוחלפו, בדרך כלל למילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב ושוב בשיר בצורה מוגזמת ("עוד ישמע"). הביצוע מצוין וקולו של קובי מאחד הן את ה'מגניבות' של סטטיק והן את הסלסולים של בן אל. רק במילים היה כדאי קצת יותר להשקיע ולחדש עם גיור לירי לחומרא.
מחרוזת קבלת שבת | קליפ | השיליצים
שלישיות אחים כבר הפכו למותג בפני עצמן. בהמשך לילדי פלא, צמדים, להקות ומשפחות מוזיקליות. היתרונות – אין בעיה של שירת נשים למקפידים (להבדיל ממשפחות), יש גיוון ווקאלי בשלבי התבגרות שונים ובדרך כלל יש הרמוניה כלית ראויה כאשר כל אחד מהאחים מחזיק בכלי משלו.
השלושה שבה אנו דנים עושים את ההרמוניה לסעודת שבת משפחתית, לאחווה גנטית צלילית ולחיבור מיוחד שמורגש בו שאינו מכיל זיוף והעמדת פנים אלא כנות חברית וקשר דם מוזיקלי.
החיבור בין שני השירים היפים של הרב קרליבך לבין 'בואי כלה' הפופולרי בלחנו של לאונרד כהן לשיר 'הללויה' צולע ומציק לאוזן. כל חלק מהמחרוזת יפה בפני עצמו, השניים הראשונים לצד השלישי, אך המעבר והקשר ביניהם נראה תלוש ומכסה בעיקר את הרצון האמתי של האחים להציג שלושה שירים יפים, ללא הצורך להקליק ביוטיוב על 'עוד באותו נושא'.
בואי כלה, שבת מלכתא.
שבת שלום!