אבי אושר הי"ד
אבי אושר הי"דצילום: באדיבות המשפחה

המחבל שרצח את החקלאי אבי אושר הי"ד בשדות בקעת הירדן ושוחרר במסגרת אחת המחוות לפלשתינים, עשרים שנה טרם תום תקופת העונש שהושתה עליו, מנסה בימים אלה לשוב ולעבוד אצל חקלאים בבקעת הירדן. בתו של אבי, מרב, מנסה למנוע ולהזהיר את חקלאי האזור.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספרת מרב על הטראומה העוברת על משפחתה מאז שחרורו של המחבל ואף עוד קודם לכן, ועל הקושי לראות את המחבל שרצח את אביה מנהל חיים חופשיים על ציר התנועה בו מתנהלים חיי המשפחה.

נזכיר כי לפני ראשיתן של מחוות שחרור המחבלים היו שהזהירו בדיוק מהתרחיש הזה, תרחיש שבו בעקבות שחרורו של מחבל יפגשו בני משפחה שכולה את רוצח יקירם באקראי ברחוב, אלא שבמקרה זה מדובר במפגש שאינו אקראי, שכן רוצחו של אבי אושר מתגורר בסמיכות רבה למקום מגוריה של משפחת הנרצח.

בראשית השיחה מתבקשת מרב אושר לשוב בזיכרונה אל אותו יום בו נרצח אביה בשנת 1991, והיא מספרת: "הייתי בת 16 וחצי. אבא שלי עבד כחקלאי מצטיין במשואה, אחראי למטעי התמרים. הוא ואימא היו מהראשונים שהגיעו לבקעה".

באחד מימי שישי לא שב אבי לביתו מהעבודה במטעים. "חרב עלינו עולמנו", מספרת מרב. החיפושים אחרי אביה נמשכו במשך יום השישי על ידי מתנדבים וחברים, עד ש"למחרת, בשבת, תושבים חיפשו ומצאו אותו זרוק בכרם במשואה לאחר שהוא נשחט ונדקר בכל גופו".

מרב מספרת כיצד הוביל המחבל את אביה לאחד המטעים בתואנה של פיצוץ בצנרת. זאת לאחר 15 שנות היכרות ועבודה משותפת במשואה ובמושבים אחרים. אבי הי"ד הלך אחרי המחבל מתוך אמון מלא עד שזה התנפל עליו עם המצ'טה המשמשת לגדיד תמרים ורצח אותו. לאחר ביצוע הרצח גנב המחבל מרכבו של אבי את נשק ה-16-M שהיה נעול בתיבה ברכבו ונמלט מהמקום.

ממשיכה מרב ומספרת כי לאחר שנלכד סיפר המחבל כי ביצע את הרצח תמורת 500 שקלים שהוצעו לו מאנשי אש"ף וכי תכנן את מועד הרצח דווקא ליום זה, יום שישי, שבו השדות ריקים ממרבית הפועלים הפלשתינים.

"אבא שלי עזר לו, אבא שלי היה מוכר בנדיבות ובטוב לב שלו. הוא היה מביא להם שמיכות ואוכל", מספרת מרב וקובעת: "הוא ניצל את זה".

"הוא לא היה שייך לארגון כלשהו. הוא התבקש מאש"ף לבצע רצח של יהודי תמורת חמש מאוד שקל והחליט לשחוט את אבי אושר הטוב, התם והישר".

בשנת 2013 החלה ישראל במתן שורת מחוות לפלשתינים. זאת בעידודו ובתיווכו של מזכיר המדינה ג'ון קרי, וכהגדרתה של מרב אושר "שלוש פעימות שבהן ג'ון קרי נשלח כדי לפזר לנו רוצחים ברחבי המדינה". בפעימה הראשונה של שחרור המחבלים שוחרר הרוצח. "לא קיבלנו תמורתם כלום, גם לא חייל אחד, או גופה. לא הייתה שום אימא ישראלית שבגלל המחוות האלה ישנה יותר טוב בלילה", אומרת מרב וקובעת "זו הייתה מחווה פתטית לפלשתינים, מחוה טפשית ולא אחראית".

ומימי השחרור לימים הללו: "היום הוא יושב חמש דקות מהבית שלי, מנהל את חייו מול עינינו, גורם לנו לסבל בפעם השלישית, פעם ראשונה הרצח, פעם שניה השחרור וכעת הפעם השלישית. הוא רכש שופל מאוד יקר והוא עושה עבודות, מציג את עצמו בישובים ישראלים ללא בושה, מתחזה ועובד ללא בעיה. אני רואה אותו בכל יום על הכביש. זה צודק? זה נורמאלי?".

מרב מספרת כי את המידע על פניותיו של הרוצח לבעלי עסקים ישראליים לעבוד אצלם קיבלו מאותם בעלי עסקים שאליהם הוא פנה וביקש לעבוד והם לא ידעו כיצד להגיב. "הוא יושב כאן לא רחוק ממני. אני גרה בבקעות ובהוא בג'יסליג, במרחק של דקות ממנו, והוא עובד על הכביש שבו אני נוסעת. הוא נכנס למכולת שבין צומת חמרה לצומת אדם, מקום שבו גם יהודים קונים. הוא יושב בפנצ'ריה עם הנרגילה ומסתכל בזחיחות".

"מדינת ישראל גזרה עלינו חיי סבל. עוד לא התאוששנו מהשחרור, למה שמתם אותו כאן? בתעודת הזהות שלו הרי כתוב שהוא במקור משכם והג'יסליג נועד רק לרועי כבשים, אז למה שמתם אותו כאן? תחזירו אותו לשכם! אתם הורגים אותנו. מי מבטיח שמחבל כזה ששחט יהודי לא ייכנס עם שופל שקנה באוטובוס של ילדים? תסלקו אותו לשכם. אני מתחננת ואם צריך אשכב על הכביש בכניסה לכנסת בשביל זה. מספיק סבלתי. קשה לי ולילדים שלי. אנחנו לא צריכים לראות אותו".

כאמור, בעקבות הדברים יוצאת מרב במעין קמפיין אישי שבו היא מזהירה בעלי עסקים מלהעסיק את המחבל. "יצאתי בקמפיין אישי ברמה שלי ואני אומרת 'נגמרה הבושה'. אני מפרסמת את תמונתו של הרוצח ואומרת שמסתובב כאן רוצח, אל תתנו לו עבודה. לא ייתכן שהוא יעבור כאן מול מקום הרצח של אבא שלי עם השופל, יאכל וישתה. תזרקו אותו מפה. התגובות שאני מקבלת הן 'לא ידענו' ואני מאמינה לכולם. יש כאן אנשים טובים ואף אחד לא היה מעלה בדעתו להעסיק רוצח אם הוא היה מציג את עצמו כמי שרצח את אבי אושר".

לדבריה של מרב עד כה אכן המחבל הצליח למצוא עבודות אצל ישראלים שלא ידעו על עברו, וכשהציגה בפניהם את התמונה ואת סיפור האירועים אמרו לה שאכן לא ידעו על הדברים. היא עצמה מאמינה להם בלב שלם וברור לה שמעתה והלאה הם לא יעסיקו אותו. "אני צועקת את מה שאני יכולה לצעוק".

"דרך אגב, הוא נוסע דרך שטח העפר ולא דרך הציר המרכזי וחומק ממקום למקום. אני לא יודעת עם איזו תעודת זהות הוא מסתובב ולא ידוע לי אם מסומן באיזה מקום מה שהוא עשה והוא יכול להתחיל בחיים חדשים באופן מהיר וקליל. עובדה שהוא עבד במשך חודשיים ואף אחד לא עצר בו".

מרב סבורה כי על המדינה לדאוג לכך שמחבלים ששוחררו לא ישובו להתגורר בסמיכות למקום בו בוצע הפיגוע בגינו נאסרו, "תתחשבו. זרקתם אותנו לכלבים, אז עד הסוף? תעיפו אותו!". מעבר לכך לטעמה נכון שהמדינה תציין בניירת האישית של כל מחבל משוחרר שמדובר במחבל שכזה. "חברים של אבי שלא ידעו והעסיקו אותו אוכלים את ליבם על כך. למה זה לא מעודכן ולא רשום שהוא שחט ורצח יהודי ועכשיו שיחליטו אם הם רוצים להעסיק אותו. כמו שכתוב על מבוקשים, שיהיה כתוב שמדובר באסירים משוחררים. במיוחד כשאנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מלא. אנחנו רוצים שאת הרוצח הספציפי הזה יעלימו מכאן".

ממשיכה מרב אושר ומספרת על פניותיה לראש הממשלה טרם השחרור, כאשר ביקשה לקבל הסבר לגבי מניעי השחרור וכשהבינה שלא תקבל מענה ביקשה שלפחות יורחק המחבל מאזור הפיגוע הרצחני, אך גם לכך "לא קיבלתי מענה כלשהו והוא התקבל כאן במסיבה, בקלאוות ואורות צבעוניים. אם ישראל נותנת לו את האפשרות אז למה שלא יחיה כאן...? הוא רצח את אבא שלי ועכשיו אכפת לו מאיתנו? המדינה מאפשרת לרצח הזה להמשיך ולחיות. תנו לנו לחיות ולהמשיך הלאה. אתם משחזרים לנו את הרצח כי שמתם מולי את הרוצח, וכל יום אני צריכה לזכור את הרצח. למה? לא נתנו למדינה? לא היינו בשביל המדינה? אנחנו לא חלק מישראל?".

תמונת המחבל, התמונה אותה מפיצה מרב:

המחבל שריף חסן אבו־דחילה
המחבל שריף חסן אבו־דחילהצילום: באדיבות: מרב אושר