עדי ההגנה במשפטו של החייל אלאור אזריה, המשיכו להעיד לאורך שעות אחר הצהריים והערב (ראשון) ואף עברו חקירות נגדיות מצד התביעה - בבית הדין הצבאי.
אלימלך קרזן, תושב היישוב היהודי בחברון ונהג אמבולנס שהיה בזירת האירוע סיפר בעדותו, "הרגשתי מאוים בזירה. החניתי את האמבולנס סמוך למחבל ויצאתי מהרכב כשאני חמוש ברובה. הצוות הרפואי יחד איתי החליט לפנות את החייל שנפצע לאמבולנס שלי. פתאום אני מזהה שהמחבל זז".
הוא הוסיף כי "בשלב הזה אני חושש שלא יפעיל חגורת נפץ או שישלוף נשק כי הוא היה עם מעיל סגור ביום חם וזה מחשיד. אני נכנס למצב עם הנשק שלי לכל מקרה".
קרזן סיפר עוד, "כולם צעקו 'יש עליו חגורות נפץ' - וזה היה מבהיל. אני הייתי בחשש גדול מהמחבל הזה. נכנסתי חזרה לאמבולנס ונסעתי משם ופתאום שמעתי ירייה. לא ראיתי את הירייה כי כבר לא הייתי שם. היה ברור לי לפי הירי שנטרלו את המחבל".
הוא נשאל שוב ושוב על ידי התובע בחקירה הנגדית לגבי החששות שלו והשיב כי הם היו קיימים לאור הנתונים בשטח.
לפני קרזן העידה תושבת היישוב היהודי ציפי שליסל, המתעדת ומצלמת אירועים רבים באיזור. "אני הבנתי שהמחבלים כבר הרוגים והתחלתי לצלם אותם. אחר כך מישהו בא ואמר לי, 'לא תאמיני, המחבל זז ומנסה להגיע למישהו'. אחר כך המשטרה הגיעה וסגרה את הזירה. צילמתי המון פיגועים ובדרך כלל סוגרים את הזירה ישר. כאן לקח המון זמן עד שזה קרה".
"בחברון כשבא מחבל זה עניין של שניות מי יהרוג את מי. היתה תחושה שהחיילים לא מודעים לסכנות. אני פניתי לרבש"צ והעברתי לו תמונות של ערבים שמחזיקים דברים חדים. אמרנו שאנחנו מרגישים מופקרים".
התובע ניסה להסיט את שליסל ולבקש ממנה להתייחס "לעובדות ולא לתחושות". שליסל הבהירה כי כל העובדות העידו על סכנה.