כשקוראים את המילים "על גופתי המתה" הכוונה שלנו, הצברים היא אחת. לא יקום ולא יהיה. אני בשלי עד הסוף. לא יעזור לכם כלום.
ואכן, זה המסר אותה מנסה להעביר בכתיבה (שלה) ובקריאה (שלנו), המחברת מירב הלפרין, בספרה השני שרואה אור בימים אלו.
"בכל אזעקה מאבדים 70 קלוריות", היא מספרת בספר (ואל תבנו על זה. עוד לא היה מישהו שירד מכך במשקל..) ומכאן מתגלגל הסיפור.
הגיבורה הבלתי-נשכחת של הספר הקודם, בעלי לא בבית, יוצאת עם בעלה לשעבר למסע מטורף להצלת בנם החייל.
על רקע מלחמה כלשהי המתחוללת בדרום, הם מחליטים לחלץ את הבן, ללא ידיעתו, באמצעות שקר כושל לצבא. בדרך הם נחשפים למציאות הישראלית הטיפוסית – השיגעון של ימי מלחמה, הציבור המבולבל על כל הראש והיעילות המפורסמת של הצבא. בתוך העיסה המטורללת הזאת מצליחה גיבורת הספר להתאהב, להתאכזב ובעיקר להצחיק עד דמעות.
זהו ספר שקוראים וצוחקים בקול תוך כדי הקריאה. כתיבתה השנונה של מירב הלפרין מפנה זרקור חד ומדויק אל המקומות האבסורדיים שסביבנו, ספק דוקרת ספק מדגדגת אותם, ומשתמשת במוזיקת הרקע – שירי הלהקות הצבאיות ורעש האזעקות – כדי להרקיד אותנו במחול מתוק-מריר של שמחת חיים.
ספרה הראשון של מירב הלפרין, הפך לספר הביכורים המצליח ביותר בחנויות הספרים לשנת 2015 וזכה לאהבת הקהל ולשבחי הביקורת.
עתה, מגיע ספרה השני, שקוראים רבים ציפו לו. על גופתי המתה מהיר יותר, עצבני יותר ובעיקר – מצחיק יותר.