לאחר כמעט חודשיים בהם חיפש את בנו בן השלוש במקומות שונים בארץ, גילה האב שאת מצוקתו חשפנו – ושאותו אנו מזהים רק בשמו הפרטי, אריאל – כי האמא חטפה את הפעוט למקלט לנשים מוכות.
עד לרגע בו נעלמה האמא עם הפעוט, נהנה אריאל ממעמד חוקי של הורה במשמורת משותפת. הפעוט היה אצלו מחצית מהזמן, על פי הסדר שאושר בבית המשפט.
אריאל וזוגתו לשעבר חיים בנפרד זה יותר משנתיים. בעבר הגישה האישה מספר תלונות נגד אריאל בגין אלימות כביכול, אך כולן נסגרו. שתיים מהתלונות אף נסגרו בעילה של "חוסר אשמה" – עניין נדיר במקרים מעין אלו (המשטרה מעדיפה בדרך כלל לסגור תיקים בעילה של "היעדר הוכחות" או "היעדר עניין לציבור" ובכך למנוע כל אפשרות של הגשת תביעות בגין מעצרי שווא).
עם היוודע מקום הימצאו של הפעוט, פנה אריאל לבית המשפט בבקשה להורות על הוצאתו מהמקלט. השופטת נענתה במהירות לבקשה, והורתה לקבל את תגובת האם. אריאל ניגש איפוא למקלט בליווי שוטרים, בכדי למסור לאם את החלטת השופטת.
בסרטון הווידיאו נראה אריאל בעת הגשת המסמכים המשפטיים לבת זוגו לשעבר, אשר נעשתה בסיוע השוטרים ובאמצעות מנהלת המקלט. לדברי אריאל, האם סירבה לקבל את המסמכים והשוטרים תיעדו זאת.
תביעות נזיקין
בניגוד לניסיונו הקודם של אריאל עם שוטרים אשר סירבו להתייחס ברצינות לבקשותיו לעזור לו לאתר את בנו, הרי שהפעם השוטרים דווקא היו הגונים ואריאל אף ציין זאת בפניהם.
מאז חטיפת בנו, אריאל הגיש מספר תביעות נזיקין נגד הגורמים המעורבים בפרשה. אלה כוללים את משרד המשפטים ומשטרת ישראל, את המעון בו מסתתרת האם עם בנם, את מעסיקיה של האם ואת הגורמים שתורמים כספים למעון. מספר תביעות דומות של אבות גרושים הוגשו בשנים האחרונות לבתי משפט בארה"ב והמדינה אולצה להוציא מיליוני שקלים בהוצאות הגנה.
לדברי העתונאית מריאן עזיזי, אשר מלווה את מאבקו של אריאל וצילמה את הווידיאו המצ"ב, "המקלטים לנשים מוכות מקבלים את הפונות אליהם ללא סינון של ממש, ונשים רבות מנצלות זאת לרעה. גם היתרונות הכלכליים שמקבלות אותן נשים, כמו גם המרכזים עצמם, מעלים שאלות לגבי חוסר מקצועיות או שחיתות".