לאחרונה פורסם דו"ח סטטיסטי שנערך על ידי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, בשם תמונת מצב המדינה 2016.
לפי הדו"ח יש מתאם חיובי סטטיסטי משמעותי בין אריכות ימים למעמד חברתי כלכלי. בממוצע אדם חי שנים רבות יותר ככל שהכנסתו גבוהה יותר.
אלא שלמתאם זה יש חריג: בשלוש הערים שלהן שיעור גבוה במיוחד של תושבים חרדים: בני ברק, בית שמש וירושלים תוחלת החיים ארוכה מהצפוי על פי רמת ההכנסה של תושביהן
מהו ההסבר לכך?
מובן שלא אתיימר במסגרת זו להציע הסבר סיבתי מקיף מה גם שאיני בטוח בכנות שניתן לתקף סטטיסטית סיבה או צירוף סיבות כלשהן. עם זאת נראה לי שאת ההסברים שניתן להציע ניתן לחלק ל-3 קבוצות עיקריות:
קשת הסברים אחת תולה בתיקוף חיצוני (על טבעי) של האמונה והפרקטיקה הדתית. קשת הסברים שנייה אינה תולה בתוקף חיצוני אלא בתוקף טבעי פנימי אך הקשורה באורח אינהרנטי למעשה הדתי, וקשת ההסברים השלישית תולה בתוקף פנימי-טבעי הקשור אך ורק נסיבתית ולא אינהרנטית במעשה וההשקפה הדתית.
אתחיל אחרון ראשון. ניתן להציע הסברים כגון- פחות חללים במערכות ישראל, שימוש פחות ברכבים המביאים לפחות תאונות דרכים, יותר הליכה ברגל, פחות מזון לא בריא (עקב חסרון כיס או עקב שמירה על כשרות המביאה להפחתה של סוגי בשר ומזון עתיר שומן), חיי קהיליה יותר מפותחים התורמים לתחושת חשיבות עצמית גבוהה יותר, הפעלה רבה יותר של חשיבה אנליטית מתוחכמת בגילים מתקדמים (עקב קריאה בדפי גמרא למשל).
המשותף להסברים אלה ודומיהם הוא שהם טבעיים וקשורים רק באורח נסיבתי לאורח החיים הדתי ולדרישות הדת. לפיהן גם אדם אחר לא מאמין שיקפיד על אותו אורח חיים יזכה להטבה הממוצעת כמובן בדמות הגדלת תוחלת חיים.
הבעיה בהסברים אלה לטעמי היא שכנגדם ניתן להציע טעמים נסיבתיים התומכים לכאורה בהפחתת תוחלת החיים אצל חרדים. ריבוי ילודה עלול להוביל חלילה לתמותת ילדים (בעיקר אל נוכח שימוש מופחת בהפלות גם במקרי מומים), אורח חיים פחות ספורטיבי, פחות תרבות גוף מגבירה סיכון למחלות לב ריאה, מה עוד שיותר הליכה ברגל עלול להוביל לפגיעה חמורה יותר במקרי תאונות דרכים. חסרון כיס עלול להביא לצריכה מופחתת של חלבונים, ירקות וכיוצא.
הקפדת יתר על כשרות עלולה להביא לשלילתם של תוספי מזון חשובים לכאורה. עוני ובטחון יתר בהשגחה העליונה עלול להוביל לפחות בדיקות רפואיות, פחות תרופות, צומות בתנאי סיכון (לנשים הרות, לזקנים וחולים) וכיו"ב.
מובן שאין כאן קיזוז בהסברים והסברי נגד כי השאלה אינה כמה סיבות אפשריות כאלה יש לכל צד אלא מה רמת שכיחותם והאפקט המצטבר שלהן, זאת אני מניח שהמחקר הסטטיסטי לא יכול לספק בשלב זה.
ניתן גם להסביר את הממצאים עדין באורח טבעי אך הקשור אינהרנטית לדרישות היהדות, ולהשקפותיה הבסיסיות, האמונה בבורא עולם, בדפוס-ראשית ואחרית לעולם ,בנחמה בתקווה נצחית, נותנים לאדם יתרון "בכל עמלו שיעמל תחת השמש" (קהלת) האדם נעשה פחות חרד קיומית, נדרש פחות להסחות קיומיות בדמות אלכוהול, סמים, מין וכיוצא ופחות נוטה לאבדניות.
מקור: דוח מרכז טאוב – תמונת מצב המדינה 2016
יתירה מזו עצם האמונה במכתמים כגון "כל הנוטל על עצמו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ", "איזהו עשיר השמח בחלקו" ומרבה נכסים מרבה דאגה" (מסכת אבות)היא בבחינת נבואה המגשימה עצמה למאמין. התמימות, הפשיטות, האמונה בצדק האלוקי מצמצמת את התסכול ועגמת הנפש הכרוכה ברדיפה אחרי אי צדק או עוולות קטנות שאדם חש שנעשים לו מידי יום ביומו, המחילה היא עיקר גדול והיא בוודאי משחררת מסטרס, ממכאובים ממרות שחורות ומחלות.
בית מלא בילדים מרבה שמחה, ההימנעות מניאוף האישה או הגבר (ככל שמצוות אלו נשמרות) יוצרת תחושת ביטחון ,מפחיתה את הצורך בפעולות העצמה ( גם לגטימיות ) חיצוניות, ומגבירה את תחושת הזהות, וזאת מעבר לכך שמפחיתות כנראה סוגים מסוימים של מחלות אולי אף סוגים מסוימים של פעולות אלימות ותוצאותיהן.
רבי נחמן אמר כבר כי המחלות בשרשן (מעבר לתורשה הגנטית) ענינן קלקול של השמחה.
בנוסף: החיבור להסטוריה של עם, מעגליות של שנה, ומהלך הסטורי המוביל לגאולה בוודאי תורמים לחיים ארוכים יותר מן התחושה הקיומית הרציונלית המאושררת ומתוקפת מפינות שונות של העולם הלא אמוני שאנו אפילו לא "גרגר אבק ברוח" ( (Kansas-All we are is dust in the wind ).
ההתייחסות לזקנים באורח מכובד יותר כנובע ממצוות הדת, הוקרת ההורים (שמתפרשת לפעולות מעשיות רבות כמו השארתם בבתי ילדיהם להבדיל מהושבתם בבתי סיעוד שונים). המדיטציה (תפילה ציבורית) הקבועה, והבלתי קבועה (תפילה אישית) והריטואלים שבהם חזרות על נחמות, ואופטימיות אינסופית הם אוצר של ממש מנקודת המבט של הפחתת בעיות נפש מסוימות
הפחד מהמוות, הניכור, הבדידות הקיומית-המחלות של העולם המערבי -תבוני שלא תורמות לתוחלת החיים , בוודאי שפחות שכיחות בקרב הציבור החרדי.
אחרונים הם ההסברים העל טבעיים. לפי הסברים אלה הקב"ה מאריך את תוחלת חייהם של מאמינים, בפעולה לא טבעית (אך בלתי ניתנת לעקיבה כנראה) ככל שנדרש לעשות כן, פשוט מאחר שכך ראוי להיעשות על פי התכנית האלוקית וכחלק משכר על קיום מצוותיהם. כך גם הובטח. למשל הקב"ה הבטיח כי כיבוד אם ואב יביא להארכת ימים, והנה אכן סטטיסטית זה אכן המצב.
באופן כללי מובטחים חיים טובים וארוכים יותר למקימי המצוות, ואמנם מרכז טאוב מספק אינדיקציה כי הבטחה זו מקוימת ולו ברובד הסטטיסטי -פוטנציאלי.
כשלעצמי אני מחבב את שיטת ההסבר באורח טבעי אך הקשור אינהרנטית למצוות היהדות, ובכך דווקא ניכרת גדולתו של הבורא. הוא כאן, אך לא כאן. בעולם אך נעלם.
והכל בדיוק כדי להותיר את הבחירה שהיא מעיקרי היהדות. אם תרצה תוכל להסביר את ההטבה באורח טבעי ואז הקב"ה ימנע ממך, בצער רב, את ההטבה וכן ימנע יצירת מסלול ההטבה עוקף ( שהרי אם נוהגים רק באורח של חיקוי לאמונה, ולמען קבלתה ללא אמונה, ההטבה נמנעת). אם תרצה תאמין שלמרות שיש באמת הסבר טבעי להטבה מי שיצר את כל מסלול ההטבות הללו למנויים בלבד (וקל מאוד להירשם כמנוי "כי קרוב איליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" הוא כוח על טבעי, האינסוף ברוך הוא המסתתר בטבע לשם נסותך ולשם היטבך בלבד.
שנחיה כולנו חיים ארוכים, שמחים וטובים
הכותב הינו ד"ר למשפטים ומרצה בכיר באוניברסיטת חיפה