התחלה: ממש לפני 45 שנה, חודש אב תשל"א. הלידה הייתה ברמב"ם בחיפה, ואולי משם הקשר הנפשי החזק לנשר הגדול.
האב, פרופ' גדעון סיני, כיהן כאיש סגל בטכניון בהנדסה סביבתית, האם, ורדה, עבדה כמהנדסת אזרחית בעיריית חיפה. הוא הבכור, אחותו היא סגנית אדריכל העיר ירושלים ואחיו סטודנט באוניברסיטה העברית, להנדסה, אלא מה.
לגדול באקדמיה: הילדות המוקדמת הייתה בטכניון, אבל גם בהמשך "היינו קשורים לשם מנטלית". אביו, איש קיבוצים בעמק הירדן, הגיע לתחום שלו מתוך ציונות ורצון לפתח את החקלאות והמים במדינת ישראל. "הפן הציוני היה חזק, ומתוך זה גם החזרה בתשובה".
לחזור בתשובה: "תמיד הייתי אדם מאמין". כילד היה הולך עם סבו וסבתו מצד אמו לבית כנסת בתל אביב. התהליך, בסופו של דבר, היה של כל המשפחה יחד. "זה קשור לבית הכנסת שהיינו בו, שהיה מאוד סובלני ומכניס אורחים". מי שהיה עושה בר מצווה נתבקש בנועם להשתתף בתפילה חצי שנה קודם, "הרבה נתפסו בזה" וגם הם.
אחריות: "אבי היה גבאי בשכונת כרמליה המאוד חילונית. אם לא הייתי מגיע בשש ועשרים לתפילת שחרית לא היה מניין, והחינוך הוטבע בדמי לאורך שנים". גם כנער, אחרי בילוי עם חברים היה מקפיד על שעת התפילה, והוא מודה לאב על החינוך הזה.
לימודים: 'הרצל', בית ספר ממלכתי של חיפה האדומה, השמרנית. "האוכלוסייה החילונית הייתה מאוד איכותית ואכפתית". לימודי החטיבה כבר היו בישיבת יבנה, ונוצר צורך להשלים פערי ידע בכתב רש"י ובגמרא: "אמרתי בכיתה 'סיפורנו אומר' במקום 'ספורנו'. הילדים צחקו ואני אמרתי בלבי: צוחק מי שצוחק אחרון", והוא טס קדימה. באותה שנה כבר ביקשו שיעבור לכיתה הישיבתית, "לא האמינו שהייתי פעם חילוני".
הסוויץ': לקראת סוף התיכון כבר היה רשום בעתודה להנדסת חשמל בטכניון. "ראש הישיבה, הרב קליימן, אמר לי ולקבוצת תלמידים נוספת: 'אתם הרי תלמדו כל החיים. תנו שנה אחת לתורה, שכשיבוא הבן שלכם ויבקש שתלמדו איתו דף גמרא לבגרות, תדעו לעשות את זה". הוא השתכנע, "ואני אסיר תודה. בזכותו הגעתי לעולם התורה".
עולם התורה: הרצון היה ללכת לישיבת מרכז הרב, אבל ההורים לא היו מבסוטים. ר' אברום הציע שילך להסדר למען שלום בית, וכך הוא הגיע לישיבת ברכת משה במעלה אדומים, "שם השתנו חיי".
ברכת משה: הר"מ היה הרב סבתו ו"דף הגמרא הפך למשהו חי, שיש לו עושר ועומק, והסברות הן חלק מסיפור מופלא". הרב סבתו דרש מהם והנחה אותם בכתיבת מאמר תורני. הרב יצחק שילת לימד הקדמות הרמב"ם למשנה ואת הרב קוק, "ויצר אצלי את החיבור הייחודי בין שני הענקים האלה, שהשפיעו עליי יותר מכול בגיבוש זהותי הדתית הלאומית המודרנית". הרב רבינוביץ', שהשפיע עליו רבות, היה ועודנו, עם האחרים, כתובת להתייעצות עד היום.
צבא: טנקיסט בשריון. "הסתדרתי בצבא, אבל רציתי לחזור לישיבה. מאוד אהבתי את העולם שנגלה לי שם".
פוסט ישיבה: שש שנים עשה במעלה אדומים. "כשעזבתי את הישיבה לא היה לי משבר, כי הרב-תחומיות של הרמב"ם מאפשרת להתמודד עם העולם המודרני". רבני הישיבה הביאו לכך שהוא חוקר רמב"ם ומשפט עברי. "אף פעם לא למדתי לרבנות ולא ראיתי את עצמי רב. הלכתי לתחום שלא סותר את העולם הישיבתי".
ללמוד: היו לימודים של שנים בבר-אילן. בהתחלה לתואר ראשון ואחר כל במסלול ישיר לדוקטורט. "רוב השנים הייתי במכון הגבוה לתורה, שם גם למדנו 'חושן משפט' ונושאים שתרמו לי רבות. זו חממה באוניברסיטה שמאפשרת ללמוד ולהתחבר עם הלימודים הכלליים".
וללמד: לצד משפט עברי, לימד סדר דין אזרחי, "מתוך הבנה שאתה יכול להשפיע רק כשאתה בן בית בתחום המשפט החילוני ומדבר בשפה המודרנית כדי שזה יאמר משהו לעולם המשפט".
האישה שאיתו: עו"ד רוחמה סגל-סיני, למדה משפטים שנתיים מעליו, אבל הם לא הכירו במחלקה. "היא דור שביעי או שמיני בארץ, מעליית תלמידי הגר"א". ויש לזה השלכות: "בשבתונים היא לא מסוגלת למצוא דברים יפים בחו"ל". הרעיה היא מנהלת מחלקה במשרד המשפטים.
השמחה: שישה ילדים, עם מנוי פתוח למוסדות חורב. הבכור, יוסף דב, סיים ומתחיל אוטוטו לימודים בגבוהה בעלי, ציפורה עולה לשמינית באולפנת חורב, ונועה עולה שם לט', ידידיה עולה לחטיבה של חורב, משה לומד בממ"ד המקומי בגבעת מרדכי ואהרן התינוק הולך לפעוטון.
חיי אקדמיה: היו שנות הוראה בבר-אילן ובמכללת רמת גן וגם שני שבתונים בחו"ל, בקנדה ובארצות הברית, שם הוא לימד ב'ייל'. "לא הייתי מגיע לאן שהגעתי בלי השבתונים האלה, גם בהבנה של קהילות יהודיות בחו"ל וצורת החשיבה שם".
חו"ל: "מצד אחד זה מחזק בצורה בלתי רגילה את הזהות ישראלית שלך, כי אין איפה לגדל ילדים לתורה ומצוות ולחיבור אמיתי למדינה חוץ מכאן. מצד שני, אתה רואה את הסולידריות של הקהילה שמקבלת את כולם. שם הקהילה זה הכול ויש לזה עוצמה".
ישמ"ע: פרופ' סיני דויטש, "איש רב פעלים" ומייסד מכללת נתניה, קרא לו להיות איש סגל בכיר במכללה ולעמוד בראש המרכז ליישומי משפט עברי (ישמ"ע). הוא ניאות, הקים את המכון ועמד בראשו. "גם אם יש רצון להשתמש במשפט עברי, רוב השופטים לא יודעים איך ניגשים לזה". הוא יצר קשר עם הנהלת בתי המשפט והפך כתובת לשופטים שביקשו לדעת מה היא עמדת התורה. "היה צורך לדעת לאתר את המקומות הרלוונטיים ולהפוך את 'יהודית ודמוקרטית' לדבר פעיל בבתי המשפט".
הצוות: כולם היו אקדמאים ברמה גבוהה ובעלי השכלה דיינית, "תלמידי חכמים מובהקים שידעו לדבר בשפה משפטית". יחד הם הראו לשופטים איך דעת הרא"ש, הרמב"ם ואחרים עוזרת להם לפתור בעיה שעומדת לנגד עיניהם ביומיום.
פתאום באמצע: הוא חתום על חוזה לספר בהוצאת קיימברידג' היוקרתית יחד עם פרופ' בני שמואלי מבר-אילן, בנושא השוואה בין התורה הנזיקית של הרמב"ם לתפיסות משפטיות מודרניות של גדולי עולם המשפט. בתוך העבודה הזאת הגיעה ההצעה.
ההצעה: להתמנות לנשיא מכללת אורות. "גם אני שאלתי מה זה שייך, ובמיוחד באמצע העבודה על הספר". הוא הלך למורו ורבו, הרב רבינוביץ', וטען טיעוני נגד למינויו. "הרב רבינוביץ' חינוך אותנו לחשיבה מורכבת ונתן המון נימוקים למה כן. הוא אמר שזו השליחות הגדולה ביותר".
שליחות: "קדמו לי בתפקיד אנשים בלתי רגילים ומוכשרים. כמי שלימד וראה באקדמיה את תוצרי החינוך ומבין שחינוך הוא המשאב הכי חשוב של עם ישראל, החלטתי להיכנס לתפקיד. בעזרת ה' ובעזרת הצוות הנפלא נתקדם". התקופה איננה פשוטה למכללות להוראה בציונות הדתית, שצריכות להמשיך ולהתאחד זו עם זו. אורות היא הגדולה שבהן.
יעדים: רבים ומגוונים: לקדם את תחום החינוך האמוני שיש במכללה, "אני מאוד מתחבר אליו. המורה, בניגוד לאקדמיה, הוא דבר ראשון מחנך". יעד נוסף הוא "להקים מרכז עולמי למשפחה היהודית, לדעת איך להתמודד עם כל האיומים על המשפחה היהודית בצניעות ומתוך גישה אמונית אמיתית". עוד יעד: "אחריות לפריפריה. ספגתי ממורי ורבי הרב סבתו שצריך לדבר לכל קהל בשפה שלו". החלום הוא קידום "חינוך חברתי–קהילתי, טיפול פרטני בחוסים ובנוער בסיכון".
לא לשכוח: לשפר את החינוך הטכנולוגי. "מאוד חשוב לי התחום הזה שהוזנח לבושתנו בציבור הדתי. חשוב שדווקא אנשים שצמחו בגישה אמונית, ילמדו מתמטיקה ומדעים. אלה חשובים כדי לפתח את המדינה והחברה. זה צו השעה".
אם זה לא היה המסלול: אלמלא הרבנים שבהם נתקל וניתבו את דרכו, "כנראה שהייתי עוד מהנדס אלקטרוניקה בהיי-טק. לפעמים הקב"ה מגלגל אותך בהחלטה אחת למקומות שונים לחלוטין משחשבת".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: קם בשש וחצי. תפילה, דף גמרא, הקפצת הקטנצ'יק לפעוטון, "עושה סנדוויץ'" ויאללה לאורות.
מוזיקה: החלוקה לקטגוריות ברורה. "כשאני כותב וחוקר, מוזיקה קלאסית"; בנסיעות עם המשפחה: אריק איינשטיין, ובספונג'ה של טרום-שבת מגיע תורם של השירים חסידיים. הפינאלה קבוע: "את השבת מכניסים עם 'י‑ה אכסוף' של קרלין".
שבת: ליל שבת הוא זמן למפגש משפחתי עם הילדים שבו "דנים ומדסקסים את בעיות השעה", ולומדים פרק בתנ"ך, ספר מלכים בעיון. במהלך השבת יש הרבה מאוד לימוד, גם בהעברת שיעורים בבית הכנסת, גם עם הרעיה והילדים. בשבת גם מתראים עם המשפחה המורחבת, "סעודה אחת לפחות" עם ההורים או עם אחד האחים.
אוכל: הכול הולך, לא משנה הסדר, "רק בגבולות. צריך לשמור על הבריאות".
עתים לתורה: יש לימוד גם מעבר לכתיבה התורנית. חברותא ב'טור' ושולחן ערוך 'חושן משפט', חברותא בכתבי הרב קוק ולימוד של הקדמות הרמב"ם למשנה עם הבת.
פנאי: יש אהבה לכדורגל, "מאוד אוהב לראות ולשחק עם הבנים". הקבוצה הפייבוריטית: ברצלונה.
אחזקת הבית: לקיחה והבאה של הקטנים מהגן, יום שישי שטיפת רצפה וכלים, ובמהלך השבוע גם כביסות. "איש אקדמיה נמצא הרבה בבית". שאפו.
מפחיד: הוא מצטט גם את רבי נחמן שאמר לא לפחד וגם את הרב סולובייצ'יק "שאמר 'תן פחדך', והסביר שהפחד מפני הקב"ה מבריח את שאר הפחדים. אני תלמידו של הרב סולובייצ'יק".
דמות מופת: הרמב"ם, "איש אשכולות", וגם "היהדות לא הייתה נראית כפי שהיא נראית, בלעדיו. הוא לימד אותנו איך להתייחס בצורה תורנית ואינטלקטואלית לאתגרים של שילוב תורה ומדע בעם ישראל".
משאלה: "בריאות, שכל ילדיי יהיו מאושרים, מקיימים מצוות, לומדי תורה ובעיקר שמחים במה שהם עושים". ויש גם מבט כללי: "שהקב"ה ייתן לנו כוח לעשות הכשרת מורים טובה יותר בישראל".
כשתהיה גדול: "אשתדל להגשים את כל החלומות שטרם סיימתי להגשים, ואתפנה ללימוד וכתיבה תורניים מתוך פנאי ויישוב הדעת".
ofralax@gmail.com