לראות את נופיה של תת היבשת האדירה הודו. להריח את סימטאותיה, בתיה.. (כמה שניתן לכנות זאת כך) ובעיקר לראות את חיים היום-יום את האדם, המשפחה והחיים בהודו.
זה הסיפור הגדול של הסרט החדש אומריקה, הלו היא אמריקה בשפת ההינדי.
ג'יטבאפור הוא הרבה יותר מסתם כפר קטן אי שם בהודו. זהו ביתו של אודאי, שעוזב באמצע שנות ה-70 את המקום לטובת חיים טובים וגדולים יותר בארצות הברית, או "אומריקה", כפי שתושבי הכפר מבטאים זאת.
אחיו הצעיר רמקאנט לא ממש מבין למה אמריקה היא מקום גדול וטוב יותר, אבל המכתבים הציוריים ששולח האח מהקצה השני של העולם לפחות נוטעים קצת נחמה בהורים ומפיחים חיים בכפר המבודד.
לאחר טרגדיה הפוקדת את המשפחה, רמקאנט הצעיר מתחיל לגלות רמזים המצביעים על כך שייתכן והמכתבים מאמריקה לא מגיעים מאמריקה כלל. אז הוא מחליט לצאת ולמצוא את אחיו, בכל תנאי שיידרש.
בסרט יש שני עולמות שונים העיר והכפר. לעיתים בקולנוע מתוארים הכפרים בסרטים עם דגש מיוחד על העוני.
בתהליך החיפוש אחרי לוקיישנים נבחנו עשרות כפרים ומה שהיה הכי בולט הוא השמחה והאושר שבה התקבלו אנשי ההפקה בכל מקום. קבלת הפנים, החום החיוכים, למרות חוסר האמצעיים.
"רצינו להעביר את זה ולתת לכפר שלנו תחושה של מעין חלום, לעומת העיר שהיא קודרת יותר. השארנו בכפר רק צבעים חמים. בעיר התרכזנו בצבעים קרים. בחרנו לצלם פתוח יותר בכפר וסגור בעיר. מומביי היא עיר שמורכבת מהמון כפרים קטנים.
חיים בה אנשים רבים שמעולם לא היו בחלקים אחרים של העיר" מספר הבמאי פרשנט נאיר ומוסיף 'אומריקה' הוא סיפור על אנשים שמוצאים את עצמם חיים במדינות שהן לא שלהן".
סרט קסום, נקי, מהנה ואיכותי.
וכשמצלמים סרט כזה באוירה אוטנטית במומביי ובסאטרה בהודו גם התוצאה היא כזו.