סערת המאבק בין ראש הממשלה לשר ישראל כץ בשיאה, ומיועצת התקשורת לימור בר-און ביקשנו להעריך לאן מובילים פני הדברים. מי יכופף את מי? מי חזק יותר ממי? והאם אכן דרכו של השר כץ אל מחוץ לשולחן הממשלה סלולה?
בר-און, יועצת בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה י-ם, סבורה כי לא ניתן להגדיר את המאבק בין כץ לנתניהו כמאבק איתנים שכן על אף הכוח הרב שיש לשר כץ בליכוד ובקרב פעילי התנועה שלטונו של נתניהו הוא "שלטון ללא עוררין בליכוד", כהגדרתה.
זאת, "גם בגלל שמתפקדי ומצביעי הליכוד והחלק הארי של הליכוד חוזרים ותומכים בו בכל מערכת בחירות, וגם בגלל המסורת בליכוד שלא מורידים מנהיג ולא מחליפים יו"ר. תנועת הליכוד לא מחליפה מנהיגים. בעניין הזה נתניהו נהנה ממסורת ליכודית שלא תתחלף גם בזמן הזה".
בדבריה מדגישה בר-און כי השר כץ אמנם רואה את עצמו יורשו של נתניהו, אך זאת רק בבוא העת, כאשר נתניהו יפרוש מכהונתו.
להערכתה שני הצדדים במאבק זה זהירים ומכירים היטב את מגבלות הכוח דווקא משום התדמית הציבורית של כל אחד מהם. נתניהו נזהר מלהתנהל בתקיפות יתר מול שר התחבורה משום שהוא מודע היטב לתדמית שמציירים לו בתקשורת הישראלית, תדמית של דמון דיקטטורי שנאבק בכל מי שמעז להרים ראשו לידו.
לדבריה לא בטוח כלל ועיקר שבחינה של המציאות תגלה שאכן נתניהו מתנהל באופן שכזה, אך מאחר וזו התדמית שהתקשורת מקבעת על נתניהו הרי שהוא נשמר מלפעול כפי שאולי היה רוצה לפעול מול השר כץ, ולו בכדי שלא לאשש את הטענה התקשורתית כלפיו.
מנגד, בצידו של השר כץ, מסבירה בר-און, השר מודע היטב לפופלאריות הגבוהה לה הוא זוכה – בסקר אחרון של רשת ב' הוא מוקם במקום השני מבין שרי הממשלה במדד הפופולאריות הציבורית, שני לשר הבריאות ליצמן – וככזה, אם הוא אכן רוצה להיות בבוא היום ראש ממשלה עליו לדאוג לשמר את מקומו סביב שולחן הממשלה, בבחינת המלצתו של אריאל שרון, להישאר על הגלגל שהרי כל אותם שירדו מהגלגל הפוליטי התקשו לחזור אליו, בפרט כאשר שאיפתם היא הנהגה ומקום משמעותי ומוביל.
"בסופו של דבר גם בליכוד וגם בממשלה – אתה חייב להישאר על הגלגל כדי להמשיך ולהיות רלוונטי בפוליטיקה. מי שירד מהגלגל לא עשה עם עצמו חסד, והשר כץ מאוד מעוניין להמשיך ולהיות חלק מממשלת ישראל. לא בטוח שהוא רוצה להיות גורם אופוזיציוני בתוך הליכוד. כץ הוא בשר מבשרו של הליכוד ומכיר את אופיה של המפלגה ולא ירצה למצוא את עצמו כח"כ מהמניין בלבד".
ממשיכה ומנתחת בר-און: "יש מגבלת כוח על נתניהו, אבל אין סימטריות או הדדיות בין השניים. מעמדו של ראש הממשלה הוא מסוג אחד ושל כץ מסוג אחר, למרות האהדה שהוא זוכה לה. ראינו את זה גם בפרשת ההחלטה במזכירות הליכוד – ראש הממשלה, שהוא ראש התנועה, הוא הפוסק האחרון, וגם כאן, ראש התנועה הוא שיכריע".
מדגישה בר-און בדבריה כי הציבור הרחב מתבונן במתרחש ואינו מוכן לקבל את כל הסבל לו הוא עד באופן אישי בפקקים ובתעבורה כמחיר לויכוח בין שני האישים הללו, והמשמעות היא שמי שיגדיל את המשבר הנוכחי רק בשל אותו ויכוח אישי ישלם מחיר כבד בהתייחסות הציבור הישראלי אליו.
"הסוגיה שעל השולחן, משבר האמון בין ראש הממשלה והשר, היא לא תירוץ מספיק טוב כדי לסבול בגללו. הציבור שואל מה פתאום הם מתווכחים ואני צריך לסבול. לכן יעשה טוב לכל הצדדים, גם במעגל הכללי וגם במעגל הפנים ליכודי, אם העניין הזה יבוא על פתרונו במהרה והסוגיה הפנים ליכודית תיפתר במקום שולי כלשהו".
לקראת סוף הדברים התבקשה בר-און להתייחס גם לשאלת מעמדו של מי שבחר "לרדת מהגלגל" – השר לשעבר משה יעלון, שעודו שואף לשוב להנהגת המדינה.
להערכתה יעלון טעה בהחלטתו שכן הציבור מבין את מצוקתו של ראש ממשלת 61, ממשלה הנתונה לגחמתו של כל חבר כנסת, והציבור סבור כי לו היה בוחר לפנות את כסאו לטובת כהונת שר החוץ, כהונה משמעותית ומובילה סביב שולחן הממשלה, היה הדבר מכובד וראוי מצידו של יעלון.
כיוון שכך התחושה הציבורית היא שיעלון נטש את תפקידו מתוך תחושה שהוא היחיד שראוי לכהונת שר הביטחון, "וכשהוא נכנס למהלך שבו הוא אומר שהאגו שלי חשוב יותר מכל דבר אחר זה מהלך שגובה ממנו מחיר תדמיתי". לדבריה "יעלון החליט לזוז הצידה מהמעגל הפוליטי עם סיומת בעייתית במסר שהיא מעבירה לציבור".